ירושלים

חפירות ארכיאולוגיות בירושלים

רשימת החופרים בעיר דוד:
צ'ארלס וורן- 1867
קונראד שיק -1882
הרמן גותה -1882
פ.ג.בליס + א.דיקי 1894-1897
מ.פרקר + ל.וינסן 1909-1911
ר. וויל -1913-1914
ר. מקליסטר + ג. דנקן -1923-1925
ג'. קרופוט + מ. פיצ'ג'רלד
קתלין קניון 1961-1967
יגאל שילה 1978-1985
רוני רייך +אלי שוקרון - 1995 ואילך

סיכום החפירות בירושלים
העיר ירושלים ובמיוחד הגבעה הצרה והארוכה עליה שכנה עיר דוד היא ללא ספק האתר שנחפר יותר מכל אתר אחר בארץ ישראל. למרות החפירות וההתעניינות הרבה בירושלים, יש קושי אמיתי לעמוד על טיבה של העיר במרבית התקופות, בשל השתמרות גרועה של השרידים. יתרה מכך גם את השרידים שנמצאו לא ניתן לתארך ולייכם לתקופה מסוימת בוודאות כפי שניווכח להלן.
כאמור השטח החפור ביותר בעיר ירושלים של ימינו הוא
שטחה של עיר דוד. עיר דוד ממוקמת על גבעה צרה מדרום
לחומת העיר העתיקה בתחום הכפר הערבי סילוואן של ימינו.
הממצאים מהחפירות מעידים שבמקום היו ישובים כפרייים
עוד בתקופה הכלקוליתית וכן גם בתקופת הברונזה הקדומה,
אם כי שרידים משמעותיים של ממש נמצאו החל מהשלב השני
של תקופת הברונזה התיכונה סביב שנת 1750 לפנה"ס לערך.
בתקופה זו לראשונה בתולדותיה ירושלים היא עיר של ממש.
שטח העיר כשישים דונם והיא הוקפה בחומה מסיבית.
לאחרונה בסמוך למעיין הגיחון נחשפה מערכת ביצורים
הכוללת שני מגדלי ענק ומתקני מים השייכים לתקופה.
מערכת הביצור נועדה להקיף את מקור נביעת הגיחון
וכך למנוע את גישת האויב למקור המים של העיר.
מסקנת החופרים רוני רייך ואלי שוקרון הייתה כי התעלה
הארוכה שהוליכה את המים לדרום העיר וזכתה עוד בעבר
לכינוי "תעלה 2", היא למעשה בת זמנה של מערכת הביצורים
שהקיפה את המעיין, קרי מתקופת הברונזה התיכונה 2.
גילוי חשוב זה שם את העיר ירושלים במעמד זהה אם לא למעלה
,מכך עם הערים הגדולות המבוצרות בהר המרכזי שכם וחברון
בהן לא התגלתה מערכת אספקת מים דומה ומשוכללת לתקופה.
במהלך החפירות ההצלה נחשפה גם בריכה חצובה גדולה
ובסמוך לה מגדל שאף הם מתוארכים לתקופת הברונזה התיכונה.
לטענת החופרים רייך ושוקרון מערכת המים שנחשפה אינה עצמאית
והיא קשורה אל "מערכת פיר וורן". (מפעל מים חצוב שנקרא כך
על שם החוקר הבריטי צ'ארלס וורן שחשף אותו לראשונה).
לטענתם המערכת כולה כולל הפיר נבנתה בתקופת הברונזה
התיכונה 2 ושימשה את תושבי העיר עד לתקופת המלך חזקיהו.
בתקופת חזקיהו נחצבה ולמעשה החליפה את נקבת השילוח
מערכת אספקת המים לעיר במערכת חדשה ומתוחכמת יותר.
חוקרים אחרים טוענים כי "מערכת פיר וורן" היא מתקופת הברזל 1
וחוקרים אחרים משייכים את המערכת לתקופת הברזל 2.
מספר חוקרים מזהים את "הצנור" הנזכר במקרא ביחס לכיבוש
העיר היבוסית בידי דוד (שמואל ב' פרק ה' פסוק 8) עם מערכת זו.
שרידי העיר שנחשפו מתקופת הברונזה המאוחרת (הן השרידים
הארכיטקטונים והן הממצא החומרי) דלים למדי.
מרבית הממצא הקראמי הכולל כלים מקומיים וכלי יבוא המשויכים למאות ה-14 וה-13 לפנה"ס,
הגיע מבתי הקבורה הפזורים בסמוך לעיר דוד. בחפירות שילה בעיר דוד בשטח החפירה G
(בחלקה הצפוני-מזרחי של עיר דוד) התגלו קירות תמך שהן שרידי טרסות ועליהן מבנה אבן מדורג המכסה אותן. נראה שהיה זה מסד למבנה מונומנטאלי אולי מצודה ששכנה במקום.
לא ברור סופית האם הטרסות קודמות למבנה או שהן נבנו בו זמנית.
כמו כן אין הסכמה בין החוקרים לגבי תקופת המבנה. חלקם מציעים את שלהי תקופת הברונזה המאוחרת, חלקם את ראשית תקופת הברזל 1, ואילו אחרים את ראשית תקופת הברזל 2.
ירושלים מתקופת הברונזה המאוחרת ידועה לנו היטב ממכתבי אל-עמרנה.
ששה מכתבים של שליטה עבדיחבה נמצאו בארכיון החלקי שנחשף באתר אל עמרנה.
מהמכתבים עולה שירושלים הייתה עיר ממלכה חשובה באזור ההר בתקופה הנידונה,
ועל כן היינו מצפים למצוא בחפירות שרידים מרשימים יותר...
ושוב עולה סוגיית הפער בין הממצא הארכיאולוגי לבין הכתובים (וראו ערך תל יריחו).
כיצד אם כן ניתן להסביר את הפערים בין הממצא הארכיאולוגי לבין הכתובים?!
ראשית ולמרות החפירות הנרחבות בעיר, ולמרות הדעה של חוקרים אחדים שחפירות נוספות לא ישנו את תמונת המצב באופן משמעותי, עדיין ולמרות ששרידי התקופות בעיר נפגעו קשות, יש עוד לא מעט לגלות תחת ההריסות (כפי שכאמור גילו לאחרונה החופרים רייך ושוקרון רק בדרך במקרה ובמסגרת חפירות הצלה את מערכת הביצורים הייחודית בסמוך לגיחון מתקופת הברונזה התיכונה. גילוים של החופרים כאמור שינה לחלוטין את הידוע לנו על מפעלי המים מתקופה זו. כמו כן ראוי לציון המבנה המונומנטאלי מתקופת הברזל 2 שחשפה רק לאחרונה הארכיאולוגית אילת מזר ועל כך בהמשך...).
שנית ועובדה זו חשובה הרבה יותר, נראה שהארכיאולוגיה למרות חשיבותה הרבה בחקר ארץ ישראל ועברה, לא תמיד יכולה לספק את כל התשובות, וכאמור אין זה המקרה הראשון בו התגלו פערים מהותיים בין הממצא הארכיאולוגי לבין הכתובים. ראוי לזכור שבמקרה הטוב אנו חופרים בהריסות,
ובמקרה הפחות טוב אנחנו חופרים במקום שהיו בו הריסות, שכן אם ההריסות של תקופה נידונה הפריעו למלאכת הבניה של התקופה הבאה הן בד"כ הוזזו הצידה והשטח יושר (תופעה שמאפיינת בעיקר ערים ששכנו על הרים דוגמת ירושלים ופחות תלים שנמצאים במישור).
השרידים מהעיר היבוסית של תקופת הברזל 1 דלים אפילו יותר מאלו של תקופת הברונזה המאוחרת(כאמור יתכן שהמבנה המדורג משטח G שייך לתקופה זו ואולי גם "מערכת פיר וורן").
ושוב האם הממצא הדל בהכרח מלמד שלא הייתה עיר יבוסית בתקופה האמורה?!
השלב הבא בעיר ירושלים שייך לתקופת הברזל 2
כאן סוגיית תיארוך הממצאים מורכבת הרבה יותר...
מזה תקופה ארוכה חלוקים החוקרים ביחס לקיומה של
הממלכה המאוחדת ומכאן גם נגזרות בד"כ מסקנותיהם
לגבי אתרים שנחפרו (על הסוגיה בהרחבה ראו ערך מגידו)
חלקם מצדדים בקיומה של הממלכה המאוחדת,
חלקם מטילים בקיומה ספק וחלקם שוללים את קיומה מכל וכל.
כאמור מייחסים חוקרים אחדים את מבנה האבן המדורג
ואת מערכת המים "פיר וורן" לראשית תקופת הברזל 2..
בחפירות שנערכו מדרום להר הבית במקום המזוהה עם
ה"עופל" המקראי, נחשף מבנה מונומנטאלי שזכה לכינוי
"בית השער" והוא משויך למאה ה-9 לפנה"ס.
בין החדרים ההרוסים שנמצאו במבנה נותר חדר יחיד שלם,
בו נמצאו עשרות כלים תמימים ובניהם קנקנים רבים..
לאחרונה בחפירותיה של הארכיאולוגית אילת מזר בעיר דוד
נחשף מבנה מונומנטאלי שלטענת החופרת המבנה הוא
הארמון של דוד המלך משלהי המאה ה-11 לפנה"ס.
חוקרים מכובדים אחרים טוענים שהמבנה מתקופה
מאוחרת יותר מהמאה ה-9 ואולי אף ה-8 לפנה"ס,
ואילו חוקרים מכובדים לא פחות מצביעים שיתכן והמבנה
הוא למעשה מצודה מהעיר היבוסית של תקופת הברזל 1
בטרם נכבשה העיר היבוסית ע"י המלך דוד.
הרי לכם דוגמא מצוינת שגם כאשר מצאנו משהו מוצק
עדיין תיארוכו אינו וודאי והוא נותר בגדר השערות בלבד.
(הבעיה מתעוררת כשלא ניתן למצוא או להפריד בין שכבות ברורות או כאשר מבנה מסוים מתקיים
במשך תקופה ארוכה כפי שקרה להלן, ולכן נמצא בו ממצא חומרי שהתפרש על פני מאות שנים...).
כאמור מצב זה הוא שכיח למדי כך שכל חוקר יכול להתאים את "הממצאים" או לחילופין את העדרם לתיאוריה בה הוא מחזיק. כמובן גם שכל חופר מן השורה מעדיף למצוא את "ארמון המלך דוד" ולזכות בתהילת עולם מאשר "סתם" לגלות מבנה ציבורי כלשהו בעל חשיבות פחותת ערך.
זה גם המקום לציין כי בחלק החשוב ביותר בעיר ירושלים קרי בהר הבית עצמו שם לפנים בית המקדש לא ניתן כיום לחפור, עקב המצב הגיאופוליטי השורר באזורנו.
השלב הבא הוא מהמאה ה-8 לפנה"ס. העיר ירושלים בתקופה זו מתרחבת עד מאוד ומגיעה לשיא התפתחותה בתקופת הבית הראשון. העיר בשלב זה מקיפה את כל הגבעה המערבית (עד שער יפו של ימינו). כמו כן נבנו לראשונה ישובים גם על הגבעות שמצפון לעיר כפי שמעידים השרידים שנמצאו בחפירות בסמוך לפינה הצפונית מזרחית של חומת העיר העתיקה (ממזרח לשער הפרחים של היום) וכן בחפירות שונות שנערכו בתחומי הרובע המוסלמי והרובע הנוצרי של היום ביניהם חפירות שנערכו בכנסיית הקבר. שטחה של העיר נאמד בכ-600 דונם. עיר זו משקפת בעיקר את ירושלים בתקופתו של המלך חזקיהו בטרם נערך עליה מצור סנחריב בשנת 701 לפנה"ס. לעיר מתקופה זו יש גם לשייך את מפעל המים החשוב של העיר שבנה המלך חזקיהו היא "נקבת השילוח".
בעיר דוד חשף פרופ' שילה את חומת העיר וכן שרידי מבנים ומערכת של קירות תמך השייכים לפרבר שנבנה מחוץ לחומות העיר במאה ה-8 לפנה"ס.
בחפירות האחרונות של רייך ושוקרון נחשפו קטעי קיר בעובי של כ-2 מטר בתחתית המדרון המזרחי של עיר דוד על סלע האם. הקיר פורש ע"י החופרים כחומה שהגנה על הפרבר שחשף שילה מחוץ לחומות המסיביות של העיר. אזור זה שלא היה מבוצר היטב נפגע קשות בעקבות המסע האשורי בראשות סנחריב ולא נושב עוד מחדש.
בשנות ה-70 חשף פרופ' נחמן אביגד במסגרת חפירותיו ברובע היהודי חומה רחבה וכן שרידי מגדל איתן המשויכים לתקופתו של המלך חזקיהו קרי למאה ה-8 לפנה"ס.
שטחה של העיר ירושלים הצטמצם במעט לאחר מסעו של סנחריב. הפרברים הפרוזים ניטשו והאוכלוסייה שוב התרכזה בין החומות האדירות של העיר.
בחפירותיו של יגאל שילה בעיר דוד בשטח G נחשפו מבנים חרבים ושרופים על תכולתם מימי כיבוש העיר בידי הבבלים. בין הממצאים כלי חרס רבים, כלי מתכת, כלי אבן ועצם, ראשי חצים מברזל ומברונזה וממצאים כתובים. באחד החדרים ששימש ככל הנראה כארכיון שחרב בשריפה נמצאו עשרות בולות חתומות בשמות עבריים ובניהם שתים המזוהות עם אישים נושאי תפקידים בכירים במקרא: "גמריהו בן שפן" (הסופר) ו"עזריהו בן חלקיהו" (הכוהן).
בתקופה הפרסית בימי הבית השני הצטמצמה העיר ירושלים חזרה לאזורי הישוב המסורתי קרי לעיר דוד והר הבית. הממצאים מתקופה זו הם דלים למדי ומתרכזים בעיקר בממצא חומרי קטן. נראה שבתחילת שיבת ציון נבנתה חומה חדשה במרומי המדרון שעל נחל קדרון (במקומם של הביצורים במורדות המזרחיים של עיר דוד). מחוץ לחומת העיר החדשה במרומי עיר דוד נחשפה שכבת מגורים מהתקופה הפרסית שאופייה עדיין לא התברר. מדרום מערב לגיא בן הינום בגבעת הכנסיה הסקוטית של ימינו נמצאו קברים עשירים בממצא מתקופה זו.

"ויאמר דוד לכל עבדיו אשר אתו בירושלים קומו ונברחה כי לא תהיה פליטה מפני אבשלום מהרו ללכת פן ימהר והשגנו והדיח עלינו את הרעה והכה העיר לפי חרב". שמואל ב פרק ט"ו פסוק 14.

שם העיר ירושלים
שמה של העיר ירושלים נזכר לראשונה בכתבי המארות המצריים,
מתקופת הברונזה התיכונה בצורה "רושלמם".
מאוחר יותר נזכרת ירושלים במכתבי אל-עמרנה
מתקופת הברונזה המאוחרת בצורה "אורושלים".
במכתבי אל-עמרנה נזכר גם שליטה של העיר ירושלים עבדיחבה.
במקרא נזכרת העיר בשמות: "שלם", "יבוס" ו"ירושלם".
בכתובות המלך האשורי סנחריב נזכרת העיר בשם "אורוסלימו".

ירושלים במקרא

ירושלים בספר בראשית:
לראשונה נזכרת העיר ירושלים בשם "שלם" בספר בראשית בהקשר לאברהם:
"ומלכי-צדק מלך שלם הוציא לים ויין והוא כהן לאל עליון..." (בראשית פרק י"ד פסוק 18)
השם "שלם" מופיע רק בספר אחד נוסף, ספר תהילים. המסורת מקשרת את העיר ירושלים עם הר המוריה אליה הגיע אברהם בכדי לעקוד את בנו יצחק.

ירושלים בספר דברים:
שם העיר ירושלים לא נזכר מפורשות בספר דברים אם כי במספר הזדמנויות מציין המחבר שבעתיד לבוא יבחר ה' מקום מסוים למשכנו, ומרמז כמובן לעיר ירושלים : " ושמחת לפני יהוה אלוהיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשערייך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך במקום אשר יבחר יהוה אלוהיך לשכן שמו שם".
(דברים ט"ז פסוק 11)

ירושלים בספר יהושע :
בספר יהושע מצויות שלוש מסורות שונות ביחס לגורם שהחזיק בעיר ירושלים.
מסורת אחת מייחסת את ירושלים ליבוסים, השנייה לשבט יהודה והשלישית לשבט בנימין. בראשית תקופת ההתנחלות נקראה ירושלים בשם "יבוס" ותושביה היו היבוסים, אחד העמים הנזכרים מספר פעמים במקרא. ספר יהושע מציין כי יהושע הכה את מלך ירושלים אדני-צדק שעמד בראש קואליציה של מלכי האמורים.
בחלוקת הנחלות לשבטי ישראל בספר יהושע פרק ט"ו נזכרת ירושלים כעיר בנחלת שבט יהודה אם כי בהמשך הפרק מציין הסופר כי שבט יהודה לא הצליח להוריש את היבוסי: "ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם וישב היבוסי את בני יהודה בירושלים עד היום הזה" (יהושע פרק ט"ו פסוק 63). אולם ביהושע פרק י"ח נזכרת העיר ירושלים כעיר בנחלת שבט בנימין, שם לא נאמר דבר על כך שבנימין לא הוריש את היבוסים...

ירושלים בספר שופטים:
שלוש המסורות מספר יהושע באות לידי ביטוי גם בספר שופטים.
בפרק הראשון בספר שופטים נכתב כי שבט יהודה כבש את העיר ירושלים:
"וילחמו בני יהודה בירושלם וילכדו אותה ויכוה לפי חרב ואת העיר שלחו באש" (שופטים פרק א' פסוק 8).
אולם בהמשך הפרק שוב נזכרת העיר ירושלים כעיר בנחלת שבט בנימין שם מצוין שנית, הפעם ביחס לשבט בנימין, שבני השבט לא הורישו את היבוסי: "ואת היבוסי ישב ירושלם לא הורישו בני בנימן וישב היבוסי את בני בנימן בירושלים עד היום הזה". (שופטים פרק א פסוק 21).
בסיפור הפילגש בגבעה (שופטים פרק י"ט) נזכרת ירושלים במפורש כעיר יבוסית : "...ויקם וילך ויבא עד נוכח יבוס, היא ירושלם, ועמו צמד חמורים חבושים ופילגשו עמו ...ויאמר הנער אל אדוניו לכה ונסורה אל עיר היבוסי הזאת ונלין בה. ויאמר אליו אדוניו: לא נסור אל עיר הנכרי, אשר לא מבני ישראל הנה, ועברנו עד הגבעה."

ירושלים בספר שמואל :
גם בספר שמואל המסורות על כיבוש העיר ירושלים מבולבלות למדי.
בשמואל א' מצוין כי לאחר שדוד הרג את גולית בקרב עזקה הוא מביא לעיר ירושלים את ראשו. הרושם שמתקבל כביכול הוא שהעיר ירושלים בסיפור היא עיר "ישראלית" לכל דבר. "ויקח דוד את ראש הפלשתי ויבאהו ירושלם ואת כליו שם באוהלו".(שמואל א' פרק י"ז פסוק 54). אם כי רק בספר שמואל ב' לאחר מות שאול כובש דוד את ירושלים מהיבוסים והופך את העיר לבירת ממלכתו, מאז גם נקראת העיר על שמו "עיר דוד" : "וילך המלך ואנשיו ירושלם אל היבסי יושב הארץ....וילכד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד...". (שמואל ב' פרק ד פסוקים 6-7).
בסוף ספר שמואל ב' מסופר כי דוד קונה מארונה היבוסי את גורן ארונה בכדי לבנות מזבח לה', שם עתיד להבנות בית המקדש בתקופת מלכות בנו שלמה.

ירושלים בתקופת בית ראשון
ירושלים בספר מלכים היא העיר המרכזית והחשובה ביותר בממלכה המאוחדת ובממלכת יהודה. בירושלים מקים המלך שלמה את בית המקדש, המרכז הרוחני והתרבותי של הממלכה המאוחדת ושל ממלכת יהודה. בעיר ירושלים נמצא כמובן גם מקום מושבם של המלכים לבית דוד.
לאחר התפלגות הממלכה הפכה ירושלים לבירת ממלכת יהודה.
המקרא מציין כי בשנת מלכותו החמישית של המלך רחבעם
עלה שישק מלך מצרים למלחמה על יהודה וירושלים:
"ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שושק מלך מצרים
על ירושלם ויקח את אצרות בית יהוה ואת אוצרות בית המלך
ואת הכל לקח". מלכים א' פרק י"ד פסוק 25.
מסעו של שישק לארץ ישראל מתועד גם במקדש כרנך שבמצרים.
החל מתקופת מלכותו של רחבעם וכלה בצדקיהו המלך האחרון
(למעט עתליה שהמחבר לא רואה בה שליטה לגיטימית)
מציין המחבר בשורות הפתיחה על כל אחד ממלכי יהודה
את מספר השנים שמלך בעיר ירושלים:
"ורחבעם בן שלמה מלך ביהודה. בן ארבעים ואחת שנה
רחבעם במלכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלים בעיר
אשר בחר יהוה לשום את שמו שם מכל שבטי ישראל."
מלכים א' פרק י"ד פסוק 21.
בתקופת מלכותו של יואש עולה חזאל מלך ארם על ירושלים.
בצר לו נאלץ יהואש לתת את אוצרות בית המקדש ואוצרות
בית המלך לחזאל בכדי שיסיר את המצור על העיר.
על מלך יהודה אמציה מסופר שהתגרה ביהואש מלך ישראל.
במלחמה שנערכה בין השנים בבית שמש הובס אמציה.
לאחר שיהואש לוכד את אמציה בבית שמש הוא פורץ את חומות
העיר ירושלים, נכנס לתוכה ולוקח את אוצרת בית ה' ובית המלך.
המלך עוזיה בנו של אמציה מחזק ומבצר את ירושלים וחומותיה.
מתקופת בית שני ובה נכתב: בירושלים נמצאה כתובת ארמית
"לכאן הובאו עצמות עוזיה מלך יהודה ולא לפתוח".
נראה שבשל אילוצי בניה העבירו את עצמות עוזיה לקבורה חדשה.
על המלך יותם בנו של עוזיה מציין מחבר ספר מלכים
כי בנה בירושלים את שער בית ה' העליון.
ספר דברי הימים מוסיף כי יותם בנה לרוב בחומת העופל.
בתקופת אחז בנו של יותם יצאו רצין מלך ארם
ופקח בן רמליהו מלך ישראל למלחמה על יהודה.
בספר ישעיהו נכתב כי רצין ופקח ניסו להמליך ביהודה
תחת המלך אחז אישיות בשם בן-טבאל.
בצר לו שולח אחז כסף וזהב מבית ה' ומאוצרות בית המלך
לתגלת פלאסר מלך אשור על מנת שזה יתקוף
את ממלכות ארם וישראל ויאלצם לסגת מיהודה.
המקרא מציין שעם הגיעו של אחז לדמשק לקראת בואו של
תגלת פלאסר מלך אשור הוא התרשם מהמזבח אשר בדמשק
ושלח את תוכניתו לאוריה הכהן שיצור העתק מדויק בירושלים
ספר דברי הימים מוסיף כי אחז בנה בירושלים מזבחות בכל פינה.
בתקופת שלטונו של המלך חזקיהו עלה סנחריב מלך אשור
על יהודה כבש ארבעים ושש מעריה ושם מצור על ירושלים.
חזקיה נערך מבעוד מועד למצור על העיר, ביצר את ירושלים
ודאג לאספקת מים סדירה לתושביה גם בעת המצור.
מסע סנחריב מתועד גם בכתובת אשורית חוץ מקראית
שנמצאה בעיר נינוה בירת ממלכת אשור וזה לשונה:
"ואל חזקיהו היהודי אשר לא נכנע תחת עולי
עליתי ותפשתי ארבעים ושש מעריו הבצורות...
אותו כלאתי בתוך ירושלים עיר מלכותו כציפור בכלוב."
בשלב מסוים נאלץ סנחריב להסיג את המצור על
העיר ירושלים.המקרא מתאר את המאורע כנס
שארע בדמות מגפה מסתורית שהפילה חללים
בין החיילות האשורים. אולם נראה שהנסיגה
קשורה לא פחות בבעיות מבית באשור.
בין מפעלי הבניה של המלך חזקיהו נזכרים במקרא
הבריכה והתעלה, היא "נקבת השילוח".
על המלך מנשה נכתב כי בנה בעיר ירושלים ובבית
המקדש, מזבחות לבעלים לאשרות ולצבא השמים.
מנשה אף הגדיל לעשות והכניס פסל לתוך המקדש.
בספר דברי הימים מוסיף המחבר ומציין
שמנשה בנה חומה חיצונית לעיר דוד.
בתקופת המלך יאשיהו נערך בדק בית מקיף
בבית המקדש במהלכו נמצא ספר התורה.
(הנטייה לראות בספר התורה את ספר דברים)
בעקבות בדק הבית ומציאת ספר התורה הורה יאשיהו
לערוך טיהור מקיף בבית המקדש, בירושלים ובכל ישובי יהודה.
בתקופת מלכותו של יהויקים עלה נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים לאחר שיהויקים מרד בו
בחסות ממלכת מצרים. הבבלים התכוננו למצור על העיר ובינתיים מת המלך יהויקים.
יהויכין בנו של המלך יהויקים נכנע לבבלים והוגלה יחד עם העלית של ממלכתו לבבל.
על יהודה הומלך צדקיהו דודו של יהויכין המלך הגולה. גם צדקיהו מרד בבבלים בחסות המצרים אם כי הפעם התוצאה הייתה הרת אסון. הבבלים צרו על העיר כבשו אותה החריבו את בית המקדש והגלו ממנה תושבים רבים. את שני בניו של צדקיהו שחטו לנגד עיניו ואת צדקיהו עצמו עיוורו והגלו לבבל.
כך הגיעה לקיצה תקופה ארוכה בתולדות ארץ ישראל היא "תקופת הבית הראשון".
ראשיתה בבניית בית המקדש בירושלים ע"י המלך שלמה סביב שנת 950 לפנה"ס,
וסופה בחורבן בית המקדש הראשון בשנת 586 לפנה"ס.

ירושלים בתקופת בית שני
בשנת 539 לפנה"ס כובש כורש מלך פרס את בבל
וכך למעשה משתלט על האימפריה הבבלית הרחבה,
שבתוכה נכללו גם ארץ ישראל וירושלים בירתה.
בעקבות "הצהרת כורש" שבבסיסה עמד ההיתר ליהודי
הגולה לשוב ליהודה ולבנות את בית המקדש מחדש,
החלה התעוררות בקרב "גולי בבל", וחלק לא מבוטל
מהגולים החל לעשות את דרכו חזרה ליהודה.
תקופת החזרה ליהודה ידועה בשמה "שיבת ציון".
השבים בראשותם של זרובבל בן שאלתיאל לבית דוד
ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול לבית צדוק
בונים מחדש את בית המקדש בירושלים.
עם סיום בניית המקדש מתחילה תקופה חדשה
בתולדות ארץ ישראל היא "תקופת בית שני".
בתקופת המלך ארתחשסתא הראשון (464-424 לפנה"ס) עולים שני מנהיגים חשובים
מבבל לארץ ישראל. ראשון עולה עזרא הסופר (כהן המתייחס על בית צדוק) יחד עם קבוצה של כאלפיים איש בשנת 458 לפנה"ס. מפעלו המרכזי של עזרא מתמקד בתחום הרוחני-חברתי,
בדגש על היבדלות "קהל הגולה" מ"עמי הארצות" וגירוש הנשים הנוכריות שנישאו ליהודים.
בשנת 445 לפנה"ס עולה ליהודה נחמיה בן חכליה "המשקה למלך ארתחשסתא".
נחמיה שלא כעזרא הוא בראש ובראשונה מנהיג מדיני אשר נתמנה מטעם הממשל הפרסי
לפחת יהודה. פעילותו של נחמיה מתרכזת בעיקר בבניית חומות העיר ירושלים ובחיזוק האוכלוסייה בעיר,על ידי קביעה שכל אחד מתוך עשרה מתושבי פחוות יהודה חויב להתגורר בירושלים.
נחמיה פעל נמרצות גם במישור החברתי-כלכלי במטרה לצמצם את הפערים החברתיים שהפכו לבלתי נסבלים בין העשירים לעניים. נחמיה הנהיג רפורמה חברתית-כלכלית רדיקלית שכללה
שמיטת חובות והחזרת השדות לבעליהם המקוריים שירדו מנכסיהם.
"התקופה הפרסית" בארץ ישראל הסתיימה עם כיבושם של
יהודה וירושלים בשנת 332 לפנה"ס ע"י אלכסנדר מוקדון.
תקופה חדשה נפתחת בתולדות ארץ ישראל: "התקופה ההלניסטית".
עם מותו של אלכסנדר מוקדון פרצה מלחמת ירושה על השליטה
באימפריה שהותיר, מלחמה זו ידועה בשם "מלחמת הדיאודוכים".
עם סיומה של מלחמת הירושה נפלו לבסוף ארץ ישראל
והעיר ירושלים בשלטון בית תלמי שמרכזו במצרים.
עם עלייתו של אנטיוכוס השלישי לשלטון בממלכה הסלבקית
שמרכזה היה בסוריה, נכבשה ארץ ישראל מידי התלמיים
ועברה לשליטתם של המלכים לבית סלבקוס.
יהודי ירושלים אף עזרו למלך הסלבקי לכבוש את מבצר העיר,
שהוחזק על ידי כוחות חיל המצב של הממלכה התלמית.
השלטון הסלבקי בתמיכת האמידים מתושבי ירושלים, עודד
את השלטון העירוני בירושלים לתפקד במתכונת של הפוליס היוונית.
התערבותו ההולכת וגוברת של אנטיוכוס הרביעי בארץ ישראל
וירושלים, במהלכה הגיע אנטיוכוס לירושלים לאחר שחזר ממסע צבאי
כושל במצרים, נכנס אל בית המקדש ובזז את אוצרותיו,
ושיאם באיסור קיום המצוות והכנסת עבודה זרה לבית המקדש,
נתקלה בהתנגדות נמרצת מצד חוגים עממיים רחבים בקרב העם.
בסופו של דבר הביאו המהלכים לפריצתו של מרד החשמונאים בשנת 164 לפנה"ס.
החשמונאים בהנהגתו של יהודה המקבי נחלו תחילה ניצחונות חשובים,
בין הצלחותיהם יש למנות את כיבוש העיר ירושלים וטיהור בית המקדש.
אולם רק לאחר שנכבשה החקרא (מצודה שהקים אנטיוכוס בירושלים ובה שהה חיל המצב)
בתקופתו של שמעון בשנת 141 לפנה"ס, עברה ירושלים סופית לידי החשמונאים.
העיר ירושלים שימשה כבירת ממלכת החשמונאים העצמאית עד שנת 63 לפנה"ס.
בשנה זו הגיע המצביא הרומי פומפיוס עקב סיכסוך מתמשך בין האחים לבית חשמונאי
יוחנן הורקנוס ויהודה אריסטובלוס.
פומפיוס עורך מצור על העיר ולבסוף כובש אותה.
. החשמונאים המשיכו להחזיק בעיר (תחת החסות הרומאית)
עד שנת 37 לפנה"ס בקירוב. בשנה זו כבש הורדוס האדומי,
ששימש בין היתר כמושל העיר ירושלים בתקופתו של הורקנוס,
את ממלכת החשמונאים סופית והפך למלך יהודה בחסות רומי.
הורדוס ביצר ופאר את העיר ירושלים יותר מכל שליט אחר
לפניו ואחריו. העיר ירושלים בתקופתו הייתה לאחת הערים
היפות באימפריה הרומית כולה. בית המקדש החדש שבנה
בהר הבית נחשב למבנה היפה ביותר בכל האימפריה הרומית,
אליו נהרו לא רק יהודים מהארץ ומהתפוצות, אלה גם נוכרים רבים.
בעיר ירושלים בנה הורדוס גם חומות מצודות ומגדלים רבים,
שהקנו לעיר הגנה מקסימאלית מפני אויבים.
עם מותו של הורדוס בשנת 4 לפנה"ס חולקה ממלכתו בין בניו.
תואר המלוכה (שנשלל מיד ע"י הרומאים) מרבית חלקי הארץ
והעיר ירושלים נפלו בחלקו של בנו ארכילאוס.
עם עלייתו של ארכילאוס לשלטון החלו מרידות ברחבי הממלכה.
לבסוף לאחר שלטון של כעשר שנים החליטו שלטונות רומא להדיחו.
ממלכת ארכילאוס הפכה לפרובינציה רומית (בשנת 6 לספירה),
מעתה נשלטה יהודה ישירות בידי נציבים רומאיים.
בירושלים חנה דרך קבע, חיל מצב רומאי בבסיסו אשר במצודת אנטוניה.
תקופת הנציבים לרוב הייתה רווית מתח שהביא מדי פעם להתנגשויות אלימות בין הצבא הרומי
לבין אוכלוסיה המקומית. לשיאם הגיעו החיכוכים בתקופת שלטונו של הנציב פונטיוס פילאטוס,
הנציב ביהודה בין השנים 26-36 לספירה. בתקופתו של פילאטוס נערך משפטו של ישו בירושלים.
שלטונו של אגריפס הראשון, נכדו של הורדוס ממרים החשמונאית ששלט ביהודה בחסות הרומאים בתואר מלך, בין השנים 41-44 לספירה, הייתה מבחינת התושבים היהודים אפיזודה קצרה וחולפת.
בין יתר פעולותיו ניסה אגריפס לבנות את חומות העיר בצפון ירושלים, סביב השכונה החדשה שבנה, אולם הקיסר הרומי קלאודיוס בהשפעת הנציב בסוריה ציווה להפסיק את עבודות הבניה.
עם מותו של המלך אגריפס חודש שלטון הנציבים ביהודה.
תקופה זו ידועה כ"תקופת הנציבים השניה" (44-66 לספירה).
בתקופת שלטונו של הנציב גסיוס פלורוס פרץ המרד הגדול ברומא.
ראשיתו של המרד במהומות שפרצו בעיר ירושלים,
ותוך זמן קצר הקיף המרד את ארץ ישראל כולה.
המורדים השתלטו העיר ירושלים ואילצו את חיל
המצב הרומאי והנציב פלורוס בראשו לפנות את העיר.
הנציב הסורי גלוס שהגיע עם יחידותיו, כבש תחילה חלקים
מהעיר אולם בלחץ המורדים הוא נאלץ לסגת ממנה.
כעת הטיל השלטון ברומא על המצביא המוכשר אספסינוס
לכבוש את ארץ ישראל וירושלים בירתה.
במקביל עם הגעתם של מנהיגים וסיעות שונות לעיר ירושלים
החלה מלחמת אחים ממושכת על השליטה בעיר.
לבסוף בשנת 70 לספירה הגיע טיטוס בנו של אספסינוס
(שבינתיים התמנה לקיסר רומא) לירושלים,
הטיל עליה מצור ולבסוף כבש את העיר והחריב את בית המקדש.
כך הגיעה לקיצה תקופה ארוכה בתולדות ארץ ישראל וירושלים
שנמשכה כשש מאות שנים "תקופת בית שני"..