לקסיקון אישים במקרא

התקופה הקדומה (ספרי התורה)

אברהם: הראשון מבין שלושת אבות האומה. יוצא מהעיר אור כשדים מגיע לעיר חרן מתיישב בה תקופה ויוצא במצוות ה' לארץ כנען. אשתו שרה היא בת אביו אך לא בת אימו. בהסכמת שרה הוא שוכב עם שפחתה הגר ממנה נולד לו בנו ישמעאל. בגיל מופלג נולד לו ולשרה בנם יצחק. נאלץ לסלק את הגר וישמעאל בנו במצוות שרה למדבר. רוכש מעפרון החיתי בחברון את מערת המכפלה כאחוזת קבר לו ולמשפחתו.

שרה: אשת אברהם והראשונה מבין ארבע אמהות האומה. בשל היותה עקרה היא מבקשת מאברהם לשכב עם הגר שפחתה, בהנחה שבנה של הגר יהיה גם בנה. בגיל מופלג היא נכנסת להריון ונולד לה ולאברהם בנם יצחק. בשלב זה מגרשת שרה את הגר יחד עם בנה ישמעאל מביתם אל המדבר. נקברת במערת המכפלה שבחברון.

לוט: אחיינו של אברהם יוצא עמו מאור כשדים ומאוחר יותר מחרן לארץ כנען. נפרד מאברהם בכנען והולך להתיישב בעיר סדום שבכיכר הירדן. לפני שה' מחריב את העיר הוא יוצא ממנה יחד עם אשתו ושתי בנותיו. לאחר שאשתו הופכת נציב מלך הוא שוכב עם בתו הגדולה שיולדת לו את בנו מואב הוא אבי המואבים, ובתו הקטנה יולדת לו את בנו בן עמי הוא אבי העמונים.

יצחק: בנם של אברהם ושרה והשני מבין שלושת אבות האומה. לוקח לאשה את רבקה בת דודו מהעיר חרן (רבקה היא בתו של בתואל בנו של נחור אחיו של אברהם ). ליצחק ורבקה נולדים שני תאומים: עשו הבכור אבי אדום. ויעקב הקטן אבי ישראל. עשו בכורו הוא המועדף על יצחק, אם כי יעקב בעצת רבקה מרמה את יצחק ומקבל את ברכתו במקום עשו.
יצחק נקבר במערת המכפלה.

רבקה: בתו של בתואל ואשת יצחק בן דודה. השנייה מבין ארבע אמהות האומה. לרבקה וליצחק נולדים תאומים: עשו הבכור ויעקב הקטן. לאחר שיעקב מרמה את אביו בעצה אחת עם אימו רבקה וזוכה לברכתו במקום אחיו עשו, שולחת רבקה את יעקב למשפחתה שבחרן.
רבקה נקברת במערת המכפלה.

עשו: בנם הבכור של יצחק ורבקה, והבן המועדף על יצחק אביו. מתואר במקרא כאיש ציד ואיש שדה. מוכר ליעקב את בכורתו תמורת "נזיד עדשים", ומאבד את ברכת אביו בעקבות תרמית של יעקב. בשל מעשה המרמה זומם עשו להרוג את יעקב שנאלץ לברוח לעיר חרן למשפחת רבקה. עם חזרתו של יעקב לכנען, משלים עמו עשו. במקרא נחשב עשו לאבי האדומים.

יעקב: בנם של יצחק ורבקה, והשני מבין שלושת אבות האומה. מתואר במקרא כאיש תם יושב אהלים. יעקב הוא הבן המועדף על רבקה אמו ובעצתה הוא מתחפש לעשו ומרמה את יעקב בכדי לקבל את ברכתו. בעקבות התרמית נאלץ יעקב לברוח לעיר חרן, למשפחת רבקה, מאחר ועשו זומם להרוג אותו. בחרן הוא עובד עשרים ואחת שנים אצל דודו לבן, ומתחתן עם בנות לבן לאה ורחל. נולדים לו שנים עשר בנים משתי נשותיו לאה ורחל ושתי שפחותיהן בלהה וזלפה שמהווים מאוחר יותר את שבטי ישראל. יעקב יורד למצרים לאחר שנודע לו כי בנו האהוב יוסף חי ובעל תפקיד בכיר בממלכה המצרית. נקבר ע"פ בקשתו מיוסף במערת המכפלה בחברון.

לאה: בתו של לבן אחיה של רבקה ואשת יעקב בן דודתה. נחשבת לאישה השנואה, מאחר ויעקב שעבד שבע שנים בעבור רחל קיבל במקומה במרמה את לאה. לאה היא אמם של ששה בנים (ששת שבטי ישראל): ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון. וכן אמה של דינה בתו היחידה של יעקב. לאה נקברת במערת המכפלה בחברון.

רחל: בתו של לבן אחיה של רבקה ואשת יעקב בן דודתה. אשתו האהובה של יעקב, בעבורה הוא עבד ארבע עשרה שנים תמימות. רחל היא אמם של שני בניו האחרונים של יעקב : יוסף ובנימין. במהלך לידתה את בנימין היא מוצאת את מותה ונקברת בבית לחם.

ראובן: בנו הבכור של יעקב מאשתו לאה ואחד משבטי ישראל. עוצר בעד אחיו מלהרוג את יוסף אחיהם הקטן שמושלך לבור ולבסוף נמכר לישמעלים. המקרא מציין כי ראובן שכב עם בלהה פילגשו של יעקב אביו, ובשל כך נושל מהבכורה.

שמעון: בנו השני של יעקב מאשתו לאה ואחד משבטי ישראל. בספר בראשית נכתב כי שמעון יחד עם אחיו לוי, רוצחים את תושבי שכם ובניהם חמור נשיא ארץ שכם, בשל העובדה שבנו של חמור שכם אנס את דינה אחותם.

לוי: בנו השלישי של יעקב מאשתו לאה ואחד משבטי ישראל. לוי יחד עם אחיו שמעון רוצחים את תושבי שכם, בשל העובדה שבנו של חמור נשיא שכם אנס את דינה אחותם.

יהודה: בנו הרביעי של יעקב מאשתו לאה ואחד משבטי ישראל. בסיפור יוסף יהודה הוא האח שמשכנע את יתר האחים לא להרוג את יוסף האח הקטן שהושלך לבור, וממליץ למכור אותו לישמעאלים. פרק שלם בבראשית מוקדש לתולדות יהודה וצאצאיו. יהודה נושא לאישה את בת שוע הכנעני ונולדים להם שלושה בנים: ער, אונן ושלה. ער נישא לתמר ומת. אח"כ נישא אונן לתמר ומת אף הוא. יהודה פוחד לתת לתמר את בנו השלישי מחשש לחייו של שלה. תמר מתחפשת לזונה ושוכבת עם יהודה, כתוצאה מכך נולדים להם תאומים: פרץ וזרח. בספר בראשית יהודה הוא האח החשוב ביותר שני רק ליוסף.

יוסף: בנו האחד עשר של יעקב והראשון מאשתו האהובה רחל. יוסף הוא הבן המועדף של יעקב, וביטוי לאהבתו היא "כותנת הפסים" שיעקב הכין רק לו. ספר בראשית מתמקד בעיקר ביוסף ביחס ליתר אחיו, והוא ללא ספק אחד מגיבורי הספר. אחיו שמתקנאים בו, מתכננים לרצוח אותו, אם כי ראובן מצליח להציל אותו, ויהודה משכנע אותם מאוחר יותר למכור אותו לישמעאלים. האחים מגיעים הביתה ומספרים ליעקב שחיה רעה טרפה את בנו האהוב יוסף. המקרא מציין כי יעקב מתאבל על יוסף ימים רבים. יוסף יורד עם אורחת הישמעאלים למצרים שם קונה אותו פוטיפר סריס פרעה. בבית פוטיפר יוסף מצליח מאוד אך מאחר שהוא מסרב לגילויי האהבה של אשת פוטיפר, היא טוענת כי יוסף ניסה לאנוס אותה והוא מושלך לכלא. יוסף פותר בכלא חלום לשר המשקים ושר האופים של פרעה. לאחר שפרעה חולם חלום ואין פותר, נזכר שר המשקים ביוסף והוא פותר את חלום פרעה. פרעה מתרשם מיוסף וממנה אותו למשנה למלך. בצורת בכנען מאלצת את בני יעקב לרדת למצרים שם הם מתוודעים ליוסף. בעקבות המפגש המרגש יורד גם יעקב אביהם למצרים והם מקבלים את ארץ גושן למגורים. יוסף נישא לאסנת בת פוטיפרע כהן און ונולדים להם שני בנים: מנשה ואפרים שיהוו מאוחר יותר שני שבטים חשובים בשבטי ישראל. יוסף מת ונחנט במצרים. הוא מבקש לפני מותו להעלות את עצמותיו לארץ כנען ונקבר בשכם.

בנימין: בנו השנים עשר והאחרון של יעקב והשני מאשתו האהובה רחל. בלידתו מתה רחל אמו והיא נקברת בבית לחם. לאחר שיעקב משוכנע במותו של יוסף, בנימין הופך לבנו האהוב. כשבני יעקב יורדים לשבור שבר במצרים בנימין הוא היחיד שנשאר עם יעקב אביו. יוסף שלא רואה את אחיו בנימין אוסר במתכוון את שמעון ומציב תנאי לשחרורו בכך שבנימין יגיע למצרים. תחילה מסרב יעקב לתת לבנימין לרדת למצרים, אך לאחר שהמזון שהביאו האחים ממצרים מסתיים וראובן ויהודה מבטיחים להחזירו שלם ויהי מה, הוא מתרצה ושולח את בנימין עם אחיו. יוסף בוחן את יחס אחיו החורגים לבנימין באמצעות גביע שהוא שותל במתכוון בשקו של בנימין ומאשים אותו בגניבה. אחיו של בנימין לא נכשלים במבחן ויהודה מציע את עצמו תמורת מאסרו של בנימין. בשלב זה מתוודע יוסף לבנימין ויתר אחיו.

משה: בנם של יוכבד ועמרם משבט לוי. משה נולד בתקופה בה ציווה פרעה מלך מצרים להשליך את ילדי העברים ליאור. הוריו מנסים להצילו מהגזירה, מכניסים את משה לתיבה ומשיטים אותה על פני היאור. בת פרעה מוצאת אותו בתיבה ומגדלת אותו בבית המלך. לאחר שמשה הורג מצרי שמכה עבד עברי נודע הדבר לפרעה ומשה נאלץ לברוח למדבר. במדבר הוא מכיר את ציפורה בת יתרו כהן מדין לימים אשתו ואם שני בניו: גרשון ואליעזר. במדבר נגלה אליו ה' המצווה עליו להוציא את בני ישראל ממצרים בעזרת אהרון אחיו. משה מוציא לבסוף את בני ישראל ממצרים לאחר עשר מכות שהוא מטיל על המצרים. משה מנהיג את העם ארבעים שנה במהלך הנדודים במדבר, מוריד מהר סיני את עשרת הדיברות ונחשב למחוקק חוקי התורה. הוא מת לפני כניסתו לארץ כנען בארץ מואב, מקום קבורתו לא נודע. את מקומו תופס יד ימינו יהושע בן נון.

אהרון: בנם של יוכבד ועמרם משבט לוי ואחיו של משה. יד ימינו של משה בהוצאת בני ישראל ממצרים ובהנהגתם במדבר. כאשר משה עולה להר סיני במצוות ה' ומתעכב שם, חוטא אהרון ויוצר עגל זהב במקום אלוהים. משה יורד ושובר את לוחות הברית כמחאה על חטא אהרון והעם.
אהרון מקבל ממשה את משרת הכהן הגדול לו ולצאצאיו אחריו. שני בניו נדב ואביהוא שחוטאים ומקריבים אש זרה מתים. בניו הנותרים אלעזר ואיתמר ישמשו ככוהנים גדולים הם וצאצאיהם. אהרון מת בהר ההר בגבול ארץ אדום.

יהושע בן נון: בן שבט אפרים. משרתו של משה, יד ימינו ואחד משני המרגלים (יחד עם כלב בן יפונה משבט יהודה) שתרו את ארץ כנען וטענו שניתן לכבוש אותה. לאחר מות משה תופס יהושע את תפקידו כמנהיג העם. הוא מעביר את בני ישראל את הירדן ושולח שני מרגלים לתור את העיר הראשונה הקרובה לירדן יריחו. בספר יהושע מתואר בפירוט מסע הכיבוש של ארץ כנען ע"י יהושע ובני ישראל, ממנו עולה שהמסע היה אחיד רצוף וכולל. אולם במקומות אחרים בספר יהושע ובעיקר בספר שופטים עולה תמונה שונה. יהושע נקבר בתמנת חרס בהר אפרים.

תקופת השופטים

עתניאל בן קנז: שופט משבט יהודה. אחיו של כלב בן יפונה. משחרר את שבטי ישראל מהשעבוד לכושן רשעתים מלך ארם נהרים.

אהוד בן גרא: שופט משבט בנימין. בימיו אוסף אליו עגלון מלך מואב את בני עמון ועמלק ומשעבד את בני ישראל. אהוד הורג את עגלון ומשחרר את שבטי ישראל מהשעבוד למואב.

דבורה הנביאה: שופטת משבט אפרים. משחררת יחד עם ברק בן אבינועם את שבטי הצפון משעבודו של יבין מלך כנען היושב בעיר חצור.

ברק בן אבינועם: שופט משבט נפתלי. יוצא למלחמה נגד יבין מלך חצור שמשעבד את שבטי הצפון. ברק נלחם בסיסרא שר צבאו של יבין ומביס אותו. סיסרא בורח מהקרב ונהרג במרמה ע"י יעל אשת חבר הקיני.

גדעון בן יואש: שופט משבט מנשה, בנו של יואש אבי העזרי. תושב העיר עפרה, ידוע גם בשם ירובעל. נלחם במדין, עמלק ובני קדם מכניע אותם בקרב ומשחרר את שבטי ישראל. אנשי ישראל מציעים לו ולצאצאיו אחריו למשול בישראל, אולם גדעון דוחה את בקשתם.

אבימלך: בנו של גדעון מפילגשו שבשכם. שוכר אנשים מהעיר שכם והורג את כל אחיו למעט יותם בן הזקונים שניצל ("משל יותם"). אנשי שכם ממליכים אותו בשכם על שבטי ישראל. אבימלך מולך שלוש שנים וסופו שנהרג ע"י אישה שהשליכה על ראשו פלח רכב במהלך מצור על מגדל בעיר תבץ.

יפתח הגלעדי: שופט משבט מנשה שבעבר הירדן המזרחי. המקרא מציין כי היה גיבור חיל ובן לאישה זונה. נלחם בבני עמון ומנצח אותם. נודר נדר להקריב את האדם הראשון שיצא מפתח ביתו ונאלץ בשל כך להקריב את בתו.

שמשון בן מנוח: שופט משבט דן המתואר במקרא כבעל כוחות על אנושיים. מלחמתו היא בפלשתים ששולטים בימים ההם בשבט דן ובשבט יהודה. מתאהב בדלילה אישה פלשתית מנחל שורק, שמפתה אותו לספר לה את סוד כוחו. לאחר שהוא מספר לה שסוד כוחו בשערו היא מגלחת את ראשו ומסגירה אותו לפלשתים. סופו שהוא נשען על שני עמודי תווך באולם גדול שם מתאספים שלושת אלפים פלשתים. שמשון שובר את העמודים והורג יחד איתו המון רב.
אמרתו המפורסמת: "תמות נפשי עם פלשתים".

עלי: הכהן בשילה, עיר הפולחן הראשית בתקופה הקדם מלוכנית. שני בניו חפני ופנחס שירתו איתו בבית ה' ולא הלכו בדרכיו. בסוף ימיו הפלשתים מנצחים בקרב את בני ישראל, בניו נהרגים וארון הברית נשבה.

שמואל: בנם של אלקנה וחנה משבט אפרים. שירת יחד עם עלי הכהן בבית ה' עוד מהיותו ילד. נביא, מנהיג והשופט האחרון בתקופה הקדם מלוכנית בישראל. מנצח בקרב אבן העזר את הפלשתים. שני בניו יואל ואביה לא הלכו בדרכיו. המליך את שאול על ישראל לאחר לחץ של שבטי ישראל שימליך עליהם מלך. קורא בפני העם את "משפט המלך" ומזהיר מהמלוכה. לאחר שה' נואש משאול הוא מושח את דוד למלוכה בסתר. שמואל נקבר בביתו ברמה.

תקופת המלוכה

שאול בן קיש: בן שבט בנימין. מלך ישראל הראשון. נלחם בעמונים ובעמלקים ומנצח אותם. מנצח את הפלשתים במספר קרבות. בקרב האחרון הגדול מול הפלשתים שנערך בגלבוע הוא נוחל מפלה ונהרג יחד עם שלושת בניו. בניו הם: יהונתן, אבינדב מלכישוע ואיש בושת.
בנותיו: מרב ומיכל.

יהונתן בן שאול: בנו הבכור של שאול ויד ימינו במלחמות ישראל. מכה את נציב פלשתים בגבע. נמצא בקשרי ידידות עם דוד. מת בקרב הגלבוע נגד הפלשתים יחד עם אביו. בנו הוא מפיבשת.

אבנר בן נר: בן דודו של שאול ושר צבאו. לאחר ששאול ושלושת בניו נהרגים בקרב, לוקח אבנר את איש בשת בו האחרון של שאול וממליך אותו על ישראל בעיר מחניים שבעבר הירדן המזרחי. לאחר שנתגלה סכסוך בין איש בושת לאבנר מחליט אבנר לעבור לצידו של דוד במאבק על המלוכה בישראל. אבנר נרצח בעורמה ע"י יואב בן צרויה שר צבאו של דוד.

איש בשת: בנו האחרון של המלך שאול. לאחר ששאול ושלושת בניו נהרגים בקרב נגד הפלשתים סמוך לגלבוע, לוקח אבנר בן נר שר צבאו של שאול את איש בשת וממליך אותו על שבטי ישראל בעיר מחניים שבעבר הירדן המזרחי למעט שבט יהודה שתמך בדוד. תקופת מלוכתו נמשכת שנתיים, סופו שנרצח בעורמה ע"י רכב ובענה בני רימון מהעיר בארות.

מיכל בת שאול: בתו הקטנה של שאול המלך. ניתנה לדוד לאישה לאחר שדוד מביא לשאול מאתיים ערלות פלשתים כמוהר. לאחר הסכסוך בין דוד לשאול מחתן אותה שאול מחדש עם פלטי בן ליש מהעיר גלים. עם מות שאול והמלכתו של דוד ביהודה דורש דוד מאבנר ואיש בשת להשיב לו את מיכל.

דוד בן ישי: בן שבט יהודה. מלך ישראל השני. מבכירי אנשי צבאו של המלך שאול וחתנו. לאחר הסכסוך עם שאול הוא עורק לעיר הפלשתית גת והופך לבן חסות של מלכה אכיש. עם מותו של שאול הוא מומלך ביהודה, ועם רציחתו של איש בשת הוא מומלך על כל ישראל. נחשב במקרא לגדול המלכים בישראל. כובש את העיר היבוסית ירושלים והופך אותה לבירתו. כורת ברית עם חירם מלך צור. המקרא מספר על כיבושיו הרבים וניצחונותיו כנגד הפלשתים, המואבים, הארמים, העמונים, העמלקים והאדומים. שושלתו מולכת ביהודה למעלה מארבע מאות שנים עד חורבן הבית הראשון בשנת 586 לפנה"ס.

יואב בן צרויה: שר צבאו ,יד ימינו והאיש החזק בממלכתו של דוד. נזכר כמי שרצח מספר אישים חשובים ובניהם: אבנר בן נר שר הצבא של ישראל, עמשא בן יתר בן דודו של יואב ושר צבא ביהודה וכן את אבשלום בנו של המלך דוד. אחיו של יואב שאף הם שרתו בתפקידים צבאיים בכירים הם עשהאל ואבישי. שלמה המלך מצווה על בניהו בן יהוידע שר צבאו להרוג אותו.

אוריה החיתי: מפקד בצבא דוד המלך. לאחר שדוד הסתבך ברומן עם אשת אוריה בת שבע, הוא מצווה על יואב לגרום לאוריה להיהרג במלחמה.

בת שבע בת אליעם: אשת אוריה החיתי. מעורבת בפרשייה רומנטית שהסתבכה עם המלך דוד, ובשל כך נאלץ דוד להרוג את אוריה במרמה. בנם הראשון של דוד ובת שבע שנולד בחטא מת. בנם השני הוא שלמה (ידידיה) שעתיד לרשת את השלטון מדוד אביו.

נתן הנביא: נביא בתקופתו של המלך דוד במקביל לתקופתו של הנביא גד. הוכיח את דוד "במשל כבשת הרש" לאחר שדוד שכב עם בת שבע ודאג לחסל את אוריה החיתי. תמך למלוכה בשלמה, בנם של דוד ובת שבע במאבקו על השלטון עם אחיו אדוניה בן חגית.

אמנון בן דוד: בנו הבכור ויורש העצר של המלך דוד. אונס את אחותו למחצה תמר. אבשלום אחיה של תמר הורג אותו כנקמה על אונס אחותו.

אבשלום בן מעכה: בנו השלישי והאהוב של דוד. הורג את אמנון אחיו למחצה, על שאנס את תמר אחותו. בורח לסבו תלמי מלך גשור, ובעידודו של יואב חוזר ליהודה. מורד באביו דוד ותופס את המלוכה בישראל. מוצא את מותו כאשר שערו נתפס בענפי עץ האלה ויואב שר צבאו של דוד מכה אותו למוות בניגוד למצוותו של דוד.

אדוניה בן חגית: בנו הרביעי של המלך דוד. מתמודד על המלוכה בישראל מול שלמה אחיו. תומכים בו למלוכה: יואב שר הצבא, אביתר הכהן, בני המלך ועבדי המלך. מפסיד לשלמה את המלוכה, ומאוחר יותר גם נרצח על ידי שלמה.

שלמה: בנם של דוד המלך ובת שבע. תומכים בו למלוכה מול אדוניה אחיו: נתן הנביא, צדוק הכהן ובניהו בן יהוידע. שלמה הוא המלך השלישי והאחרון ב"ממלכה המאוחדת". בונה את בית המקדש בירושלים ונחשב במקרא לאיש החכם ביותר. נמצא בקשרים דיפלומטיים עם מלך מצרים (נושא את בתו לאישה), עם חירם מלך צור, עם מלכת שבא, עם מלכי ערב, מלכי ארם ועוד. בונה ערים רבות בישראל ביניהן: ירושלים, חצור, מגידו וגזר.

אביתר בן אחימלך הכהן: בנו של אחימלך בן אחיטוב כהן ראשי בעיר נוב מצאצאיו של עלי הכהן. אביתר הוא הכהן היחיד ששרד מכוהני העיר נוב לאחר שללו נרצחו ע"י דואג האדומי במצוות שאול. משמש כהן ראשי לדוד. שלמה מסיר אותו מהכהונה מאחר והיה בין תומכי אחיו אדוניה. בנו הוא יהונתן הכהן.

צדוק בן אחיטוב הכהן: כהן משנה לדוד המלך. תמך בשלמה למלוכה ועל כן התמנה לכהן הראשי תחת אביתר. צאצאיו ישמשו ככוהנים גדולים בבית המקדש עד חורבן הבית הראשון ועם שיבת ציון גם בתקופת הבית השני, עד שנת 66 לספירה. בנו הוא אחימעץ הכהן.

בניהו בן יהוידע: מפקד הכרתי והפלתי, לוחמי העילית של ממלכת דוד. הורג את יואב בן צרויה שר הצבא במצוות המלך שלמה ומתמנה לתפקיד שר הצבא במקומו.

רשימת מלכי יהודה

רחבעם בן שלמה: בימיו נתפלגה הממלכה המאוחדת לשתי ממלכות ישראל ויהודה, וזאת בשל סרובו להקל את עול השלטון. מעתה המלכים לבית דוד ימלכו ביהודה בלבד. רחבעם הוא למעשה מלך יהודה הראשון. שנות מלכותו שבע עשרה שנים. עיר בירתו ולמעשה בירתה של ממלכת יהודה עד לחורבן היא ירושלים. רחבעם מבצר את ערי ממלכת יהודה. מתקופת מלכותו ועד תקופת ו של יהושפט יהודה וישראל הן ממלכות יריבות. בימיו עולה פרעה שישק מלך מצרים על ישראל ויהודה, ורחבעם נאלץ לתת לו את אוצרות בית ה' ואוצרות המלך. אמרתו המפורסמת: "אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים".

אבים בן רחבעם: מלך יהודה השני. שנות מלכותו שלוש שנים.
שמו בספר דברי הימים הוא אביה שם גם נכתב כי אביה לא היה הבן הבכור, אם כי רחבעם העדיף אותו על שאר אחיו בזכות אימו מעכה בת אבשלום. ספר דברי הימים בניגוד לספר מלכים מציין אותו לטובה, שם גם נזכר קרב שערך אביה עם המלך ירבעם ה-1 בו ניצח אביה את ירבעם בזכות אמונתו ובטחונו באלוהים. קרב זה לא נזכר כלל בספר מלכים.

אסא בן אבים: מלך יהודה השלישי. שנות מלכותו ארבעים ואחת שנים.
בתקופתו עולה בעשא מלך ישראל על יהודה וסוגר עליה. רק לאחר שאסא שולח "שוחד" לבן הדד מלך ארם נאלץ בעשא "להתקפל" משטח יהודה. אסא מנצל את נסיגתו של בעשה כובש ערים סמוכות לגבולו בהר אפרים ומבצר את מצפה וגבע שבחבל בנימין. בספר דברי הימים מסופר כי אסא נלחם בכושים ובלובים והביס אותם.

יהושפט בן אסא: מלך יהודה הרביעי. שנות מלכותו עשרים וחמש שנים.
בימיו היחסים בין הממלכות ישראל ויהודה מקבלים תפנית, והן מכוננות ביניהן שלום וכן נישואים דיפלומטיים (בתו של אחאב מלך ישראל, עתליה, נישאת לבנו של יהושפט, יהורם). לאחר יחסי השלום יוצא יהושפט יחד עם אחאב להלחם בממלכת ארם, שם מוצא אחאב את מותו. יהושפט גם יוצא למלחמה משותפת עם יהורם בנו של אחאב ועם מלך אדום (שבתקופה זו הייתה כפופה ליהודה) כנגד מישע מלך מואב.

יהורם בן יהושפט: מלך יהודה החמישי. שנות מלכותו שמונה שנים.
יהורם נישא לעתליה בתו של אחאב מלך ישראל. ספר מלכים מציין שבתקופתו השתחררה ממלכת אדום מעול יהודה והמליכה עליה מלך מטעמה.

אחזיהו בן יהורם: מלך יהודה השישי. מולך ביהודה שנה אחת בלבד.
יוצא עם יהורם מלך ישראל למלחמה בחזאל מלך ארם. מלחמה זו מתועדת גם בכתובת תל דן. במהלך המלחמה בארם נפצע יהורם ואחזיהו בא לבקר אותו בעיר יזרעאל. יהוא שר צבאו של יהורם מנצל את המצב הרגיש, מגיע ליזרעאל ורוצח את השנים.

עתליה בת אחאב: מלכת יהודה השביעית. שנות מלכותה שבע שנים.
אשת מלך יהודה יהורם, תופסת את רסן השלטון לאחר שבנה אחזיהו נרצח ע"י יהוא. המקרא מציין שהיא מחסלת את כל צאצאי בית המלוכה. יהושבע בת המלך יהורם אחות אחזיהו מצילה את יואש בנו הקטן של אחזיהו ומסתירה אותו שש שנים. בשנתה השביעית של עתליה מבצע יהוידע הכהן הגדול בבית המקדש הפיכה (בספר דברי הימים נכתב כי יהושבע היא אשתו). יהוידע הורג את עתליה ומתן כוהן הבעל וממליך את יואש בן השבע על יהודה.

יואש בן אחזיהו: מלך יהודה השמיני. שנות מלכותו ארבעים שנה.
יואש עולה לשלטון בגיל שבע כשהכהן הגדול יהוידע משמש בממלכה כעוצר.
יהוידע מחסל את פולחן הבעל ומחזיר למקדש ה' ולכוהניו את מעמדם מתקופת יהושפט. בתקופה זו כובש חזאל מלך ארם את העיר גת, ועולה על ירושלים. בכדי להסיר את האיום הארמי, נאלץ יואש לתת לחזאל את אוצרות בית ה' ואוצרות בית המלך.לספר דברי הימים גירסא שונה ולפיה עלו הארמים על יהודה וירושלים טבחו בשרי העם ופגעו גם ביואש עצמו. סופו של יואש שנרצח ע"י שנים מעבדיו יוזכר בן שמעת ויהוזבד בן שמר.

אמציהו בן יואש: מלך יהודה התשיעי. שנות מלכותו עשרים ותשע שנים.
נלחם באדומים ומביס אותם. מתגרה בממלכת ישראל ונוחל תבוסה מיהואש מלך ישראל בקרב שעל יד העיר בית שמש. יהואש פורץ לירושלים לוקח את אוצרות בית ה', את אוצרות בית המלך, וכן בני תערובת בשבי, וחוזר לשומרון בירתו. אמציהו מתחמק מקשר בירושלים ובורח לעיר לכיש, הקושרים דולקים בעקבותיו ללכיש ורוצחים אותו שם.

עזריה בן אמציהו: מלך יהודה העשירי. שנות מלכותו חמישים ושתים שנים.
נזכר במקרא גם בשם עוזיה. לאחר שאביו אמציהו נרצח ממליך אותו "עם יהודה" למלך יהודה תחת אביו. ספר דברי הימים מציין את כיבושיו וניצחונותיו נגד הפלשתים והערביים, ואת העובדה שמממלכת עמון העלתה לו מס. כמו כן הוא נזכר כמי שמבצר את ממלכתו במגדלים רבים. בשלב כלשהו חלה בצרעת ואת מקומו תפס בנו יותם. שנות מלכותו נמנות אומנם כל ימי חייו אולם בפועל הוא כבר לא תפקד כמלך יהודה.

יותם בן עזריה: מלך יהודה האחד העשר. שנות מלכותו שש עשרה שנים.
יורש את עזריה אבין שחולה בצרעת. בספר מלכים הוא נזכר כמי שבנה את שער בית ה' העליון. ספר דברי הימים מציין שהוא בנה את חומת העופל, בנה ערים בהר יהודה וחרשים וכן בנה מצודות ומגדלים ברחבי ממלכתו. ספר דברי הימים אף מציין את מלחמתו בבני עמון, בעקבות הניצחון העלו לו העמונים מס.

אחז בן יותם: מלך יהודה השנים עשר. שנות מלכותו שש עשרה שנים.
נזכר כמעלה מס בכתובתו של תגלת פלאסר בשמו המלא יהואחז. אחז הוא מלך יהודה הראשון שנזכר בכתובת אשורית. בימיו עולים על ירושלים למלחמה רצין מלך ארם ובן בריתו פקח בן רמליהו מלך ישראל. בספר ישעיהו נזכרת האישיות בן טבאל כמי שרצין ופקח מנסים להמליכו במקומו של אחז על יהודה. אחז פונה לתגלת פלסר מלך אשור ומסיר את האיום מיהודה. בספר דברי הימים נזכרים ימי מלכותו כתקופת שפל ביהודה. הארמים וישראל עולים על יהודה שובים אנשים רבים והורגים את בן המלך, משנה המלך ונגיד הבית בירושלים. גם האדומים פושטים על יהודה, ואילו הפלשתים כובשים ערים בשפלת יהודה ביניהן: בית שמש, איילון, שוכו, ותמנע.

חזקיהו בן אחז: מלך יהודה השלושה עשר. שנות מלכותו עשרים ותשע שנים.
המקרא מהלל את חזקיהו כמי שעורך תיקונים ורפורמות עם פן חיובי בפולחן ה'. בתקופתו עולה סנחריב מלך אשור למלחמה הנזכרת הן במקרא והן בכתובות סנחריב. מהכתובות עולה שחזקיהו עמד בראש המרד נגד אשור. הן המקרא והן הכתובות מציינים את העובדה שערי יהודה במסע סנחריב נכבשו למעט העיר ירושלים. בעקבות המסע האשורי נאלץ חזקיהו לעלות מס כבד למלך אשור. בממצא הארכיאולוגי ניתן להבחין באתרים רבים בשכבת הרס עבה במיוחד, המיוחסת למסע הכיבוש האשורי.

מנשה בן חזקיהו: מלך יהודה הארבע עשר. שנות מלכותו חמישים וחמש שנים.
מנשה החדיר ליהודה מחדש את פולחן הבעל והאשרה, הנהיג את עבודת צבא השמים, חידש את פולחן המולך, ופנה אל האובות והידעונים. במקרא נחשב מנשה כגדול המלכים החוטאים לה'. חטאו גדול כל כך שחורבן בית המקדש וגלות יהודה מיוחסים לחטאיו. בספר דברי הימים מצוין כי מנשה נאסר ע"י שרי צבא מלך אשור והובא לבבל. לאחר תחינה לה' הוא מוחזר לירושלים וחוזר בו מחטאו. לאחר חזרתו ליהודה הוא בונה חומה חיצונית סביב עיר דוד והעופל, ומחזק את ערי יהודה הבצורות. מנשה נזכר בכתובות אשוריות מימי אסרחדון ואשורבנפל .

אמון בן מנשה: מלך יהודה החמשה עשר. שנות מלכותו שנתיים.
המקרא מציין כי הוא הלך בדרכי מנשה אביו. עבדיו קושרים עליו ורוצחים אותו.

יאשיהו בן אמון: מלך יהודה הששה עשר. שנות מלכותו שלושים ואחת שנים.
לאחר שאבין אמון נרצח בידי קושרים ממלכים "עם הארץ" את יאשיהו למלך יהודה. בספר מלכים נחשב יאשיהו לגדול המלכים מבית דוד. יאשיהו עורך רפורמה מעמיקה בפולחן ה' המתוארת בפירוט רב במקרא. הוא אוסר ומחסל את עבודת האלילים, משמיד ומנתץ את המזבחות והבמות ביהודה אם כי גם בערי ממלכת שומרון ומחייב את עבודת ה' בעיר ירושלים בבית המקדש בלבד.
הן מהכתוב במקרא והן מהממצא הארכיאולוגי נראה שיאשיהו ניצל את התנאים הפוליטים והמדיניים בתקופתו קרי התפוררות האימפריה האשורית והרחיב את תחומי ממלכתו הרבה מעבר לתחומי ממלכת יהודה בתקופת קודמיו. בשנת 609 לפנה"ס עולה פרעה נכו מלך מצרים למלחמה בעיר כרכמיש בסוריה כנגד בבל ומדי. יאשיהו מתנגש עם הצבא המצרי בדרכם בקרב בסביבות העיר מגידו ונהרג. לאחר מותו הוא מובל לקבורה בירושלים.

יהואחז בן יאשיהו: מלך יהודה השבעה עשר. מולך ביהודה שלושה חודשים.
לאחר מותו הפתאומי של יאשיהו ממליך "עם הארץ" את יהואחז בנו למלך יהודה. נכו מלך מצרים לא מרוצה מהמינוי (יהואחז כאביו תמך בבבל במאבקם במצרים), הוא אוסר את יהואחז, מגלה אותו למצרים וממליך במקומו את אחיו יהויקים שהיה ככל הנראה פרו מצרי.

יהויקים בן יאשיהו: מלך יהודה השמונה עשר. שנות מלכותו אחת עשרה שנים.
שמו הקודם הוא אליקים. פרעה נכו ממליך אותו ביהודה במקום אחיו יהואחז.
לקראת סוף תקופת מלכותו מורד יהויקים בנבוכדנאצר מלך בבל. ספר מלכים מציין שהוא מת לפני בואו של נבוכדנאצר לירושלים, ואילו בספר דברי הימים נבוכדנאצר הגיע בעקבות המרידה לירושלים והגלה אותו לבבל.

יהויכין בן יהויקים: מלך יהודה התשעה עשר. מולך ביהודה שלושה חודשים.
בתקופתו צרים עבדי נבוכדנאצר על עיר הבירה ירושלים. יהויכין מבין שאין לו סיכוי לעמוד במצור, והוא נכנע לבבלים שמגלים אותו לבבל, יחד עם עבדיו, שריו ועילית העיר. הבבלים ממנים במקומו את צדקיהו דודו למלך יהודה.

צדקיהו בן יאשיהו: המלך העשרים והאחרון ביהודה. שנות מלכותו אחת עשרה שנים.
בנו של יאשיהו, עם עלייתו למלוכה משנה את שמו ממתניה לצדקיהו. צדקיהו מורד במלך בבל בהסתמכו על עזרה ממצרים, ועד מהרה מגיע נבוכדנאצר ליהודה, צר על ירושלים, כובש את העיר ומחריב את בית המקדש. נבוכדנאצר הורג את בניו של צדקיהו לנגד עיניו, ומגלה אותו לבבל יחד עם חלק לא מבוטל מאוכלוסיית יהודה. על הנשארים מדלת העם מפקידים הבבלים את גדליהו בן אחיקם בעיר מצפה (תל א-נצבה).

מלכי ישראל

ירבעם בן נבט: בן שבט אפרים מהעיר צרדה. ירבעם היה אחד מעבדי שלמה (המונח עבד מתייחס לאישיות בכירה בממלכה). בשלב מסוים מורד ירבעם בשלמה ובורח למצרים שם הוא מוצא מקלט אצל פרעה שישק. עם מותו של שלמה הוא עומד בראש המרד כנגד בנו רחבעם. מכאן ואילך מתפלגת "הממלכה המאוחדת" לשתי ממלכות ישראל ויהודה. ירבעם מתמנה למלכה הראשון של ממלכת ישראל. שנות מלכותו עשרים ותשע שנים. עיר בירתו שכם. פעילותו שזוכה לביקורת במקרא היא הפיכת ערי הגבול של ממלכת ישראל דן בצפון ובית אל בדרום לערי פולחן, כשבכל אחת מהן הוצב עגל זהב.

נדב בן ירבעם: מלך ישראל השני. שנות מלכותו שנתיים.
בנו של ירבעם, עיר בירתו שכם. נרצח בקשר ע"י בעשא בן אחיה משבט יששכר, במהלך מצור על העיר הפלשתית גיבתון (תל מלוט).

בעשא בן אחיה: מלך ישראל השלישי. שנות מלכותו עשרים וארבע שנים.
הורג את נדב במהלך מצור על העיר גבתון. מקים עיר בירה חדשה בתרצה (תל אל פארעה הצפוני). עולה על יהודה בתקופתו של אסא, ומבצר את העיר רמה שמצפון לירושלים. רק לאחר שאסא שולח "שוחד" לבן הדד מלך ארם בכדי להלחם בישראל, נאלץ בעשא לעזוב את יהודה.

אלה בן בעשא: מלך ישראל הרביעי. שנות מלכותו שנתיים.
בנו של בעשה, עיר בירתו תרצה. עבדו זמרי שר מחצית הרכב קושר כנגדו והורג אותו בארמונו בעיר הבירה, בשעה שאלה שתה לשוכרה.

זמרי: מלך ישראל החמישי. מולך בישראל שבוע ימים בלבד.
עיר בירתו תרצה. שר מחצית הרכב של המלך אלה, קושר עליו והורג אותו. במהלך הקשר צר העם בראשות שר הצבא עמרי על העיר הפלשתית גיבתון. העם ממליך את עומרי על ישראל וצר על העיר תרצה. לאחר שהעיר נכבשה שורף זמרי את הארמון כשהוא בתוכו.

עמרי: מלך ישראל השישי. שנות מלכותו שתים עשרה שנים.
לאחר ההפיכה שביצע זמרי ממליך העם את שר הצבא עמרי על ישראל וכובש את עיר הבירה תרצה. זמרי שמבין שסופו קרב שורף את עצמו יחד עם ארמון המלך. בשלב הזה תומך מחצית העם בתבני בן גינת למלוכה במקביל לעמרי. בישראל מתנהלת מלחמת אזרחים שנמשכת כארבע שנים בסופה מנצח עמרי ומולך לבדו על ישראל. לאחר שש שנות מלכות בעיר הבירה תרצה בונה עמרי עיר בירה חדשה בישראל שומרון, שתשמש כעיר הבירה הישראלית עד כיבוש והגלית ישראל ע"י האשורים בשנת 722 לפנה"ס. עמרי נזכר במצבת מישע כמי שירש את ארץ מידבא שבמישור מואב ואף הצליח לשעבד את המואבים. עמרי כורת ברית עם ממלכת צידון ומשיא את בנו אחאב, לאיזבל בת אתבעל מלך צידונים. במספר כתובות אשוריות נקראת ממלכת ישראל בשם "ארץ בית עמרי" על שמו ושושלתו.

אחאב בן עמרי: מלך ישראל השביעי. מלך בישראל עשרים ושתים שנים.
במקרא נחשב אחאב למלך השנוא ביותר שעשה הרע בעיני ה'. למרות זאת הן מהמקרא והן מהזכרתו של אחאב בכתובות שלמנסאר ה-3 מלך אשור, נראה שאחאב היה אחד המלכים החשובים והגדולים שבין מלכי ישראל, ואחד המלכים המשמעותיים ביותר בתקופתו באזור המזרח הקרוב כולו. דווקא בשל נתון זה וכל מה שהתלווה אליו, זכה אחאב לחצי ביקורת מצד הסופרים המקראיים, אם כי גם הללו לא יכלו להתעלם לחלוטין מהישגיו. אחאב נמצא בקשרים דיפלומטיים וקשרי נישואין עם ממלכת צידון (הוא נישא לאיזבל בת אתבעל מלך צידונים). בנוסף הוא כורת ברית שלום עם יהושפט מלך יהודה ומשיא את בתו עתליה, לבנו של יהושפט, יהורם. במקרא מסופר באריכות על יחסיו עם הנביא אליהו. אחאב נלחם בבן הדד מלך ארם פעמיים ומביס אותו. בכתובת שלמנסר נזכר אחאב כאחד המלכים החשובים באזור, העומד בראש ברית צבאית כנגד אשור ולו צבא אדיר עם לא פחות מאלפיים מרכבות. המקרא מספר שאחאב מצא את מותו במלחמה נוספת ואחרונה שערך עם מלך ארם, בקרב השתתף לצדו של אחאב גם יהושפט מלך יהודה. אמרתו המפורסמת: "אל יתהלל חוגר כמפתח".

אחזיהו בן אחאב: מלך ישראל השמיני. שנות מלכותו שנתיים.
בימיו משתחררים המואבים מעול ישראל. המקרא מציין כי אחזיהו מת ממחלה.

יורם בן אחאב: מלך ישראל התשיעי. שנות מלכותו שתים עשרה שנים.
בנו של אחאב. יהורם יוצא עם המלך יהושפט ועם מלך אדום הכפוף ליהודה למלחמה במואב. מלחמה זו מתוארת במקביל למקרא גם בכתובת חיצונית כתובת מישע. ספר מלכים מצוין שמלכי ישראל, יהודה ואדום עלו למלחמה על מואב ולאחר שהחריבו את ארץ מואב, צרו על אחת הערים בהם שהה מלכם. מישע מלך מואב לאחר שניסה ללא הצלחה להבקיע את המצור, הקריב את בנו הבכור לעולה. בשלב הזה מציין המקרא שהיה קצף על ישראל והמלכים נסוגו אם כי לא ברור מדוע. כתובת מישע כמובן מתארת מצב שונה לחלוטין. המקרא גם מציין שתי מלחמות שערכו הארמים נגד ישראל בה ניצחו הישראלים בדרך נס בזכותו של הנביא אלישע. במלחמה נוספת שנערכה נגד הארמים ברמות גלעד אף היא מתוארת בכתובת חיצונית מצבת תל דן, נפצע המלך יהורם וירד להתרפא בעיר יזרעאל. אל העיר הגיע גם מלך יהודה אחזיהו שהשתתף במלחמה לצד יהורם. את שעת הכושר ניצל שר הצבא יהוא הוא הגיע ליזרעאל והרג את שני המלכים אחזיהו מלך יהודה ויהורם מלך ישראל.

יהוא בן יהושפט: מלך ישראל העשירי. שנות מלכותו עשרים ושמונה שנים.
יהוא היה שר צבא ישראל בעת המלחמה בממלכת ארם ברמות גלעד. בקרב נפצע המלך יורם וירד ליזרעאל להתרפא בה, ובמקביל משח נציג של אלישע אלישע הנביא את יהוא למלך. כאשר אחזיהו מלך יהודה שותפו למלחמה בארם הגיע ליזרעאל לשאול שלומו של יהורם, ניצל יהוא את שעת הכושר ורצח את שניהם. המקרא ממשיך לתאר את מעשיו של יהוא ובהם חיסולם המוחלט של בני משפחת אחאב (בניהם איזבל אשתו ושבעים בניו) וכל מקורביהם. כמו כן הוא רוצח את אחיו של אחזיהו מלך יהודה. אח"כ פונה יהוא להשמדת פולחן הבעל ובניהם ארבע מאות מנביאיו. יהוא הוא מלך ישראל היחיד שזכה לביקורת חיובית בספר מלכים. בשל קנאתו כביכול לה' זוכה יהוא לשושלת מכובדת של חמש דורות. בתקופתו מכה חזאל את ישראל בכל גבולותיה. המלך יהוא נזכר גם בכתובותיו של שלמנסאר ה-3.

יהואחז בן יהוא: מלך ישראל האחד עשר. שנות מלכותו שבע עשרה שנים.
בנו של יהוא. בימיו הארמים בהנהגתו של חזאל ובתחילת שלטונו של בנו בן הדד לוחצים את ישראל ומשעבדים אותה.

יהואש בן יהואחז: מלך ישראל השנים עשר. שנות מלכותו שש עשרה שנים.
בנו של יהואחז. משתחרר מעול הארמים בתקופתו של בן הדד בנו של חזאל ומנצח את הארמים בשלוש מערכות. יהואש מחזיר לישראל את הערים שלקח חזאל מידי אביו יהואחז. לאחר שאמציה מלך יהודה מתגרה בו, עולה יהואש גם על יהודה, מנצח את אמציהו בקרב בסמוך לבית שמש ושובה אותו. יהואש פורץ לירושלים לוקח ממנה את אוצרות בית ה', אוצרות בית המלך וכן בני תערובת, וחוזר לבירתו שומרון. יהואש נזכר בכתובתו של אדד נרר ה-3 מלך אשור. בכתובת מסופר כי מלך אשור קיבל את מנחתו של "יואש השומרוני".

ירבעם בן יהואש: מלך ישראל השלושה עשר. שנות מלכותו ארבעים ואחת שנים.
בנו של יהואש. אחד המלכים החשובים והמוצלחים בתולדות ממלכת ישראל. ע"פ המקרא משעבד ירבעם את דמשק ומרחיב את גבול ישראל מלבוא חמה בצפון ועד ים המלח בדרום.

זכריהו בן ירבעם: מלך ישראל הארבע עשר. מולך בישראל ששה חודשים.
בנו של ירבעם. שלום בן יבש קושר עליו, הורג אותו ומולך תחתיו.

שלום בן יבש: מלך ישראל החמשה עשר. מולך בישראל חודש בלבד.
מנחם בן גדי עולה מתרצה על שומרון הורג את שלום ומולך תחתיו.

מנחם בן גדי: מלך ישראל הששה עשר. שנות מלכותו עשר שנים.
במקרא מצוין כי בתקופתו של מנחם הגיע פול מלך אשור הוא תגלת פלאסר ה-3 לישראל ומנחם נאלץ לעלות לו מס כבד. כתובת אנאלים של תגלת פלאסר מאשרת את הכתוב במקרא, ובין מעלי המסים למלך אשור המצוינים בכתובת נכלל גם "מנחם משומרון".

פקחיה בן מנחם: מלך ישראל השבעה עשר. שנות מלכותו שנתיים.
בנו של מנחם. המקרא מציין ששלישו פקח בן רמליהו קושר עליו והורג אותו בארמונו שבשומרון, יחד עם חמישים מבני הגלעדים, ומולך תחתיו.

פקח בן רמליהו: מלך ישראל השמונה עשר. שנות מלכותו עשרים שנים.
המקרא מציין כי פקח מלך עשרים שנים, אם כי הן מהמקרא והן מהשוואה לכתובות ולרשימות חיצוניות נראה שתקופת מלכותו היא קצרה הרבה יותר כשנתיים או שלוש לערך. המקרא מציין שפקח ורצין מלך ארם דמשק עולים על יהודה למלחמה וצרים על ירושלים. כמו כן מסופר כי רצין קורע מממלכת יהודה את אילת ומוסר אותה לאדום. בספר ישעיהו נכתב כי רצין ופקח ניסו להמליך ביהודה אישיות בשם בן טבאל במקומו של המלך אחז. בצר לו פונה אחז מלך יהודה אל תגלת פלאסר ה-3 מלך אשור לעזרתו תמורת "שוחד" רב. תגלת פלאסר אכן עולה עולה על ארם וישראל, כובש את דמשק מגלה אותה והורג את מלכה רצין. כמו כן הוא כובש את מרבית שטחה של ישראל ועריה בניהן: אבל בית מעכה, קדש וחצור ומגלה את תושביהן אשורה. במקביל קושר הושע בן אלה על פקח הורג אותו ומולך תחתיו. כיבושה של העיר שומרון נמנע בעקבות חילופי השלטון. את דברי המקרא מאשרים כתובותיו של תגלת פלאסר בהן מתואר מסע כיבוש נרחב בארם וישראל, בהן בין היתר מאשרר מלך אשור את החלפתו של פקח בהושע.

הושע בן אלה: מלך ישראל התשעה עשר והאחרון. שנות מלכותו תשע שנים.
למעשה בפועל הוא מולך על העיר שומרון וסביבתה. המקרא מציין כי בתקופתו עולה מלך אשור שלמנסר על ישראל, מאחר והושע קשר נגדו עם סוא מלך מצרים ולא העלה לו מס. שלמנסר צר על שומרון שלוש שנים וכובש אותה. לאחר הכיבוש הוא מגלה את עם ישראל היושב בשומרון למסופוטמיה ומושיב במקומם אוכלוסייה זרה מארצות שכבש: ממסופוטמיה, סוריה ומקרב השבטים הערביים. גם בימי יורשיו אסרחדון ואשורבניפל נמשכת ההגליה אל השומרון.

חזאל: מלך ארם בין השנים 843-805 לערך. חזאל היה אחד המלכים החשובים ביותר בארם והוא נזכר גם בכתובות אשוריות של שלמנסר ה-3. באחת הכתובות נקרא חזאל "בן של אף אחד" קרי ללא יחוס מלוכני. אימרה זו מתאימה לכתוב בספר מלכים המתארת את חזאל כיורש שלא מבית המלוכה. בכתובות אשוריות המאוחרות לתקופתו של חזאל נקראת ארם "ארץ חזאל" תופעה המעידה על עוצמתו של חזאל ושושלתו. מהמקרא עולה כי חזאל היה מלך חזק ועוצמתי. לאחר עלייתו לשלטון הוא משעבד את ישראל תקופה ארוכה ורק בימי בנו בן הדד מצליח יואש מלך ישראל להשתחרר משעבוד הארמים, ולהחזיר לישראל את הערים שנלקחו מאבותיו בימי חזאל. חזאל גם נזכר כמי שכובש את העיר גת שבשפלת יהודה, וכן את כוונתו לכבוש את עיר הבירה ירושלים, כוונה שסוכלה רק לאחר שאחז מלך יהודה משלם לו מס כבד.

אחיה השילוני: נביא בתקופתו של המלך שלמה ובתקופת חלוקת הממלכה לישראל ויהודה. מנבא לירבעם בן נבט שלאחר מות שלמה ה' יקרע את "הממלכה המאוחדת" לשתי ממלכות ישראל ויהודה וירבעם ימלוך על ישראל. לאחר שירבעם מולך בישראל ולא "עושה הישר בעיני ה' " חולה בנו אביה. ירבעם מבקש מאשתו להתחפש וללכת לאחיה הנביא בשילה לשאול אותו מה יעלה בגורל הילד. אחיה מזהה את אשת ירבעם ומנבא קשות על ירבעם וביתו.

אליהו התשבי: נביא בישראל בתקופתו של המלך אחאב. נודע במקרא כמחולל ניסים. מבקר בחריפות את המלך אחאב. הורג ארבע מאות מנביאי הבעל לאחר שהוא מוכיח כי הם נביאי שקר. ה' מצווה עליו למשוח לנביא תחתיו את אלישע, את יהוא למלך על ישראל ואת חזאל למלך ארם. המקרא מציין כי אליהו לא מת מוות טבעי והוא עולה בסערה לשמיים בעודו חי.
אמרתו המפורסמת: "הרצחת וגם ירשת".

אלישע בן שפט: יורשו של הנביא אליהו מוצאו מהעיר אבל מחולה. גם אלישע כאליהו נודע במקרא כמחולל ניסים. פועל בתקופתו של יהורם מלך ישראל בנו של אחאב ומבקר אותו בחריפות. מבשר לחזאל כי הוא ימלוך תחת בן הדד מלך ארם, ומושח את יהוא למלך ישראל באמצעות אחד מבני הנביאים. בסוף ימיו פועל אלישע בתקופתו של יואש נכדו של יהוא.

ישעיהו בן אמוץ: נביא ביהודה בתקופתם של המלכים עוזיהו יותם אחז וחזקיהו. בספר מלכים הוא נזכר בתקופתו של המלך חזקיהו כמי שמחזק את המלך ומעודד אותו שירושלים לא תיכבש על ידי האשורים. המקרא כולל ספר שלם של נבואותיו הנושא את שמו "ספר ישעיהו" בו נכתבו דברי הנביא.

ירמיהו בן חלקיהו: נביא ביהודה מהעיר ענתות שבארץ בנימין, לא נזכר בספר מלכים. דברי נבואתו כתובים בספר שלם של נבואותיו "ספר ירמיהו", ממנו עולה כי ירמיהו פעל מתקופתו של המלך יאשיהו ועד זמן קצר לאחר החורבן. ספר ירמיהו משלים את הידוע לנו מספר מלכים בפרטים נוספים על התקופה בה הוא ניבא וחשיבותו בעיקר בפרטים שנוספו.

גדליהו בן אחיקם בן שפן: לאחר שהבבלים כובשים את יהודה ומחריבים את בית המקדש, הם מפקידים כמושל את גדליהו בן אחיקם (גדליהו ומשפחתו מילאו תפקידים ציבוריים נכבדים בחצר המלכות עוד מימי המלך יאשיהו) על "דלת הארץ" הנשארים בארץ יהודה. גדליהו בוחר את העיר מצפה (תל א-נצבה) שבארץ בנימין כמקום מושבו. הוא נרצח בעורמה ע"י ישמעאל בן נתניה מזרע המלוכה.

התקופה הפרסית

כורש: מלך פרס ומדי, בשנת 539 לפנה"ס כובש כורש את האימפריה הבבלית ופותח דף חדש בתולדות האנשות במזרח הקדום התקופה הפרסית. בספר עזרא נכתב כי בשנתו הראשונה נתן כורש הרשאה ליהודים לעלות לארץ יהודה ולבנות בה מחדש את בית המקדש. הוא מחזיר לשבים ליהודה ובראשם הנשיא ליהודה ששבצר את כלי בית ה'. גישה זו של כורש כפי שהיא מופיעה במקרא, תואמת את הכרזתו של כורש כפי שהיא באה לידי ביטוי "בגליל כורש" שם נזכר בין היתר שכורש שיקם מקדשים וערים עתיקות והשיב את התושבים הגולים לארצות מוצאם.

זרובבל בן שאלתיאל: צאצא לבית דוד (נכדו או נינו של המלך יהויכין). זרובבל מחליף את ששבצר (הנשיא ליהודה) ששימש בתפקידו ככל הנראה זמן קצר בלבד. בנבואות חגי הוא נקרא "פחת יהודה". בונה את בית המקדש השני יחד עם יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול בתקופת מלכותו של דריווש ה-1 מלך פרס.

יהושע בן יהוצדק: בנו של יהוצדק הכהן הגדול האחרון בבית המקדש בימי בית ראשון. משמש כמנהיג לצידו של זרובבל בן שאלתיאל, ומייסד איתו את בית המקדש השני בתקופת שלטונו של דריווש ה-1 מלך פרס.

עזרא בן שריה: עזרא בן למשפחת הכוהנים הגדולים, נמנה על בית צדוק. בספר עזרא שנקרא על שמו הוא מכונה "עזרא הסופר" .עזרא מגיע ליהודה בתקופתו של המלך ארתחשסתא ה-1 464-424 לפנה"ס. פעילותו היא בעיקר רוחנית-חברתית ומטרתה היבדלותם של בני הגולה מעמי הארצות. שיאה של פעילות זו בגירושן של הנשים הנוכריות.עזרא גם נזכר בספר נחמיה כמי שקורא את תורת משה בפני העם בא' וב' של חודש תשרי (ראש השנה). קריאת התורה התבצעה גם בחג הסוכות במשך שבוע שלם, לאחר שנים רבות שחג הסוכות לא נחוג בישראל עוד מימיו של יהושע בן נון.

נחמיה בן חכליה: שימש בתפקיד ממלכתי כמשקה המלך משרה רמה בחצרו של המלך ארתחשסתא ה-1. נחמיה מתמנה מטעם ארתחשסתא לפחת יהודה ומגיע בשנת 445 לפנה"ס ליהודה. מפעלו הראשון של נחמיה הן בניית חומות העיר ירושלים פעילות שזוכה להתנגדות נמרצת מצד סנבלט פחת שומרון, טוביה העמוני (בן למשפחה עשירה ומכובדת בעלי קשרי משפחה עם אלישיב הכהן הגדול בירושלים) וגשם הערבי ככל הנראה מלך בני קדר (ברית של שבטים בצפון ערב). נחמיה אף פועל לתיקון המצב החברתי-כלכלי עקב הקיטוב העמוק שחל ביהודה בין העלית למרבית שדרות העם, ברפורמה רדיקאלית שהציעה שמיטת חובות והשבת השדות והנכסים לבעליהם. הוא מגדיל את מספר תושבי ירושלים בתוקף צו שחייב אחד מכל עשרה אנשים ביהודה להתיישב בעיר הבירה. הוא ממסד את הכנסות הכוהנים והלווים מתרומות לבית המקדש ומקפיד על שמירת השבת. נחמיה ממשיך את פעילות קודמו עזרא במאבקו בנישואי התערובת ובגירושן של הנשים הנוכריות. נחמיה עומד לצד עזרא בקריאת ספר התורה בפני העם וכן כורת אמנה בטקס מרשים בו התחייב העם בשבועה ללכת בתורת ה'.