לקסיקון מונחים ארכיאולוגי

מושגים כללים

תל: גבעה מלאכותית שנוצרה משרידי ישובים מתקופות שונות, שנבנו האחד על השני. בד"כ גובה התל הוא נגזרת של מספר שכבות הישוב המרכיבות אותו.

חתך ארכיאולוגי: שיטת עבודה ארכיאולוגית שמאפיינת עבודה בתלים ונועדה לחשוף לאפיין ולתארך את השכבות הארכיאולוגיות הטמונות בתל.

שכבה ארכיאולוגית: שרידים של ישוב שהתקיים המייצגים תקופה ותרבות בפרק זמן מסוים.

סטרטיגרפיה: תורת השכבות הארכיאולוגיות. העיקרון המנחה הוא בידוד שכבות התל על מנת שניתן יהיה להבחין בממצא הארכיטקטוני והחומרי המאפיין כל שכבה. באמצעות תורה זו ניתן לתארך שכבות ארכיאולוגיות מן המוקדם אל המאוחר (ככל שהשכבה עמוקה יותר כך היא קדומה יותר)

טיפולוגיה: תורת כלי החרס. באמצעות שיטה זו ניתן לשייך ולתארך את כלי החרס לשכבות ולתקופות שונות.

קראמיקה: כלי החרס הם שרידי התרבות החומרית החשובים ביותר בארכיאולוגיה בכלל, ובזו של ארץ ישראל בפרט, מאחר שהם האמצעי הארכיאולוגי המובהק לזיהוי תקופות ואוכלוסיות שונות בא"י.
זיהוי התקופות באמצעות כלי החרס נקרא טיפולוגיה.

תרבות חומרית: סך כל המבנים הארכיטקטוניים והחפצים מעשי ידי אדם ששרדו באתר העתיקות.

מאובן מנחה: חפץ ייחודי לתקופה מסוימת באמצעותו ניתן לתארך שכבה או תקופה ארכיאולוגית במידת וודאות גבוהה.

ביצור

חומה מלאה: חומה עבה מוצקה בנויה כגוש אחד, לעיתים נוספו לה מגדלים.

חומת סוגרים: למעשה זוהי חומה כפולה המורכבת משני קירות מקבילים המחולקים בניהם בקירות פנימיים לחדרים (סוגרים). החדרים יכלו לשמש למגורים, כמחסנים או כ"חדרי מלחמה".

חומת קדמות ונסוגות: חומה מוצקה לא ישרה חלקה מופנה החוצה (קדמות) וחלקה פנימה(נסוגות) צורתה דומה למסור.

חומה קיקלופית: חומה הבנויה אבני גוויל ענקיות לא מעובדות. (קיקלופ הוא דמות של ענק מהמיתולוגיה היוונית מכאן שם החומה)

סוללה: אלמנט של ביצור דו שיפועי (כלפי פנים וחוץ) בד"כ עשוי עפר מהודק.
העיקרון הוא בניית גרעין עשוי אבן, לבנים, עפר מהודק או שילוב של שלושתם. הגרעין מוצב במרכז הסוללה ועליה שופכים עפר ואבנים, שכבה על שכבה התוצאה היא הרמת הישוב מעל סביבתו הטבעית שנועדה להקשות על האויב כניסה אל העיר. בד"כ בראש הסוללה הוצבה חומה. אופיינית לתקופת הברונזה התיכונה 2.

חלקלקה: אלמנט של ביצור חד שיפועי (כלפי חוץ). זהו ציפוי חיצוני של מדרון התל או הסוללה, עשוי חומרים שונים (בד"כ אבנים ועפר מהודק). החלקלקה נועדה לייצב את מדרון התל ולתמוך בחומה. בד"כ בראש החלקלקה ניצבה חומה. לעיתים נוספו חלקלקות גם לסוללות לעיבוי וחיזוק הביצור. מאפיינת את תקופת הברונזה התיכונה 2.

חפיר: תעלה שנחפרה בקרקע סביב חומת העיר. אלמנט שנועד להקשות על האויב את הגישה אל החומה.

שער סורי: שער רחב בעל כניסה ישירה ושני תאים בכל צד, בשני צידיו ניצבו מגדלים. שער זה אופייני לתקופת הברונזה התיכונה 2.

שער ששה תאים: שער גדול בן ששה חדרים (ששימשו כחדרי משמר), שלושה חדרים בכל צד. שער זה מאפיין את תקופת הממלכה המאוחדת. בתקופת פילוג הממלכה השערים דומים אך קטנים יותר בני ארבע או בני שני חדרים. שערים אלו אופייניים לתקופת הברזל 2.

מבצרים מלכותיים: סוג מיוחד של מתקופת הברזל 2 ונחלק לשני סוגים: מבצרים שעומדים בפני עצמם ונועדו להגן על ישובים כפריים או הגנת דרכים ומצודות בתוך תחומי הערים. מרבית המצודות מהסוג הראשון נמצאות בנגב אם כי הן גם נבנו במקומות אחרים (תל אל פול, מצד חשביהו).
דוגמאות לטיפוס השני מצויות בחצור, בית שאן, תל עזקה, לכיש ועוד.

ארכיטקטורה

בית ארבעת המרחבים: מבנה ובו שלושה חדרים מאורכים מקבילים וחדר רביעי ניצב לרוחב. בד"כ שימש המרחב באמצעי בין שלושת החדרים המקבילים כחצר. החדרים חולקו לרוב באמצעות טור עמודים. למבנה מספר וריאנטים דומים נוספים. מבנה זה מאפיין את תקופת הברזל.

בית החצר: מבנה שבמרכזו ניצבת חצר גדולה וסביבה חדרים. מבנה המאפיין את תקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת.

בית עמודים: מבנה ציבורי גדול המחולק למספר אולמות עם עמודים רבים. יש המזהים את המבנה עם אורוות ואילו אחרים רואים בו בית מחסנים. המבנה מאפיין את תקופת הברזל 2.

בית חילאני: סוג של מבנה גדול המזוהה כארמון, מקורו בצפון סוריה. אופייני לתקופת הברזל 1.

בית המושל: מבנה מטיפוס מצרי ששימש ככל הנראה את מושל העיר מטעם מצרים ומכאן שמו. מאפיין את תקופת הברונזה המאוחרת.

מקדש מגדל: טיפוס מיוחד של מקדש מבוצר משני צידיו שני מגדלים. ידועים גם בשמם מקדשים מונומנטאליים סימטריים. המקדש הוא בסגנון סורי מובהק ומאפיין את תקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת.

במה: משטח בנוי פתוח ששימש לפעילות פולחנית.

ממגורה: בורות אכסון לחיטה,קטניות וכו', על פי רוב דופנו הממגורות בשכבת סיד על מנת למנוע חלחול מים ורטיבות.

פולחן

צלמית: פסלון קטן בצלם אדם ומכאן שמו. מופיע גם כזכר אם כי לרוב כנקבה. בד"כ נתפס כמסמל אלוהות. עשוי חומרים שונים: אבן, מתכת, טין ועוד. על פי רוב שימש בפולחן ביתי.

צלמית אשדודה: טיפוס של צלמית פלשתית ממין נקבה שנמצאה לראשונה בתל אשדוד ומכאן שמה. צלמית זו היא וריאנט מקומי לצלמיות דומות שמקורן במיקניה ובאזור הים האגאי.

קרנוס: כלי פולחן ממוצא אגאי. הכלי עשוי טבעת חרס חלולה אליה מחוברים כלי קיבול קטנים בדמות כלים זעירים, צלמיות, חיות וצומח.

כן פולחני/מקטר: כלי פולחני המורכב מקערה קבועה על גבי כן גבוה. כלי זה נועד להבערת קטורת לצורך פולחני לרוב המקטר מצויד בחלונות. לעיתים הוא מעוטר בדמויות, בעלי חיים צמחים וכו'.

אסטלה: מצבה מלוח אבן גדול מוחלק לעיתים נחקקות עליה כתובות.

כתב

כתב יתדות: כתב עתיק מראשית האלף השלישי לפנה"ס מוצאו במסופוטמיה. במרוצת האלף השני לפנה"ס הפך לכתב הבינלאומי במזרח הקדום.

כתב הירוגליפים: כתב תמונות מצרי עתיק מראשית האלף השלישי לפנה"ס. ידוע גם בשמו המקראי כתב החרטומים.

כתב פרוטו-כנעני: כתב שהומצא בכנען באמצע האלף השני לפנה"ס, והתפתח מהכתב ההירוגליפי המצרי. כתב זה הוא למעשה הבסיס לכתב האלף בית.

כתב האלף בית: כתב זה התפתח מהכתב הפרוטו-כנעני והפך לנפוץ בלבנט בתקופת הברזל 2. ידוע גם בשמו הכתב העברי או הכתב הפניקי ונחשב עד היום לאחת ההמצאות החשובות ביותר בתולדות האנושות.

אוסטרקון: שבר חרס ששימש כמצע לכתיבה לטקסטים קצרים: מכתבים, קבלות, תעודות משלוח ועוד.

בולה: פיסת טין חתומה שהוצמדה למסמך. שלמותה של הטביעה נועדה לוודא שהמכתב הגיע חתום ליעדו, מבלי שאיש שלא הוסמך לכך הציץ לתוכנה.

חותם גליל: חותם אישי בצורת גליל, בד"כ מגולף על אבן חצי יקרה. אופייני למרחב המסופוטמי ושימש לחתימת מסמכים באמצעות גלגול על לוח טין לא צרוף.חותם זה היה בשימוש למן האלף הרביעי לפנה"ס ועד התקופה הפרסית.

חרפושית: חותם בסגנון מצרי צורתו של חיפושית הזבל שהייתה מקודשת במצרים ומכאן שמו.מרבית החרפושיות שנמצאו בארץ עשויות אבן גיר.
מאפיין את תקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת.

כרטוש: מסגרת אובאלית מסביב לכתב הירוגליפים המציינת את שם המלך.

טביעות למלך : טביעה על ידיות של קנקנים גדולים עם הכיתוב "למלך" בצירוף אחת מתוך ארבעת הערים: חברן, שכה, זיף, ממשת. טביעות חותם אלו הן מתקופתו של המלך חזקיהו.

מנהגי קבורה

קבורה משנית: שלב שני בתהליך הקבורה. לאחר שהתאכל הבשר בקבורה הראשונה נאספות עצמות המת ונקברות בקבורה שנייה. ייחודה של קבורה זו בטיפול והשקעה במת וככל הנראה המדובר בתפיסה שונה של המוות. קבורה זו מאפיינת את תקופת הברונזה הביניימית.

קבר ארגז: קבורה בבור מלבני חפור בחול או חצוב בכורכר לעיתים קברים אלו דופנו באבנים. לרוב הונח בקבר מת אחד בלבד. צורת קבורה זו מאפיינת את תושבי מישור החוף ותושבי העמקים בתקופת הברונזה המאוחרת.

קבורה במערות: קבורה חצובה במערות. קבורה זו רווחת בכל התקופות למן תקופת הברונזה הקדומה ומצביעה ככל הנראה על רצף של אוכלוסייה למן תקופה זו, בצידם של אוכלוסיות מהגרות חדשות. מאפיינת קבורה המונית.

קבר כוך: גומחה צרה וארוכה חצובה בסלע, נועדה לנפטר אחד.

קבורה בקנקנים: קבורה של תינוקות בקנקן חרס מתחת לרצפה בבית.
טיפוס זה מאפיין את תקופת הברונזה התיכונה.טיפוס קבורה דומה שייך לסוף תקופת הברונזה המאוחרת/ראשית תקופת הברזל. אם כי בקנקנים אלו נקברו מבוגרים והם לא נטמנו תחת הרצפות. תופעה בהשפעת התרבות החיתית.

קברים מגליתים: קבורה בגלי אבנים, טומולוסים או דולמנים. מאפיינת מאוד את תקופת הברונזה הביניימית.

קבורה בארונות חרס: ארון קבורה המעוצב בדמות אדם או פני אדם (אנתרופואידים). סוג זה של קבורה מקורו במצרים ומאפיין את סוף תקופת הברונזה המאוחרת.

כלי חרס

קנקן שפת צווארון: כלי אגירה גדול צווארו מעובה ומכאן שמו. כלי זה אופייני לתקופת הברזל 1 ובעיקר לאתרי ההתנחלות בהרים. בהרי הגליל מצוי וריאנט דומה מהתקופה "קנקן גלילי".

קראמיקה חד-גונית: ידועה גם בשמה מונוכרום או במונח הארכיאולוגי המקצועי MycIIIc. קראמיקה זו מאפיינת את השלב הראשון של תרבות גויי הים וככל הנראה גם את הישובים הפלשתים בא"י.

קראמיקה דו-גונית: ידועה גם בשמה ביכרום או קראמיקה פלשתית. טיפוס זה הוא פלשתי מובהק עם השפעה כנענית מקומית (שימוש בשני צבעים). קראמיקה זו מאפיינת את השלב השני בתרבות גויי הים. הללו כלים יפים מחופים בצבע לבן ומצוירים בשני צבעים. בין הדגמים המצוירים צורות גיאומטריות ויצורים מעולם החי בניהם מוטיב הציפור השכיח.

קראמיקה אשדודית: קראמיקה המזוהה עם התרבות הפלשתית ומאפיינת שלב מאוחר יותר (שלישי) בתרבות זו. מאפייני הקראמיקה הם חיפוי אדום, מירוק הכלי ועיטור בפסים בצבע שחור.

קראמיקה מחופה אדום: המאפיין טיפוס שזה של קראמיקה הוא חיפוי אדום ומירוק ידני גס. מאפיין את תקופת הברזל 2 המאה ה-10 לפנה"ס.

קראמיקה אטית: קראמיקה מיובאת שמקורה באתונה שביוון. קראמיקה איכותית מאוד עשויה בטכניקה מתקדמת. כוללת מספר סוגים של כלים : "שחורי דמויות" : הדמויות או המוטיבים אותן צייר האומן מופיעות בשחור על רקע אדום. "אדומי דמויות" : דמויות אדומות המופיעות על רקע שחור. וכן כלים ממורקים בשחור ללא עיטור. קראמיקה זו מאפיינת את התקופה הפרסית.

קראמיקה מיקנית: קראמיקה באיכות מעולה וברמה טכנית גבוהה ביותר מיובאת ממקניה שביוון. קראמיקה זו אופיינית מאוד לתקופת הברונזה המאוחרת ומהווה כלי חשוב לקביעת תיארוך השכבה.

קראמיקה קיפרית: קראמיקה איכותית מיובאת מהאי קפריסין. לקראמיקה זו מספר טיפוסים אופייניים מאוד לתקופת הברונזה המאוחרת ומהווים כלי חשוב לקביעת תיארוך השכבה.

קראמיקה קיפרו-פיניקית: קראמיקה באיכות מעולה מיובאת. הכלים לרוב מחופים אדום וצבועים שחור. העיטור הוא לרוב בצורת מעגלים.

כלי תל אל-יהודיה: הללו כלים שיוצרו בכנען ויובאו למצרים (ולא להפך כפי שסברו תחילה). המאפיין כלים אלו הן חריטה ודקירות שמולאו בקרטון כתוש או בטייח. נקראים כך על שם התל המצוי במצרים שם נמצאו לראשונה. מאפיינים את תקופת הברונזה התיכונה.

כלי אבידוס: כלים מעוצבים ויפים חלקם מעוטרים בעלי צריפה מעולה ועשויי לרוב באובניים. כלים אלו מוצאם מכנען אולם מציאתם לראשונה בקברים המלכותיים באבידוס שבמצרים הקנו להם את שמם. אופייניים לתקופת הברונזה הקדומה.

כלים מתכתיים: כלים עשויים טין איכותי, צרפתם מעולה ומשמיעים בנקישה צליל מתכתי, מכאן שמם. אופייניים לתקופת הברונזה הקדומה.

כלי בית ירח: כלים העשויים ביד מטין באיכות ירודה, אך מחופים בחיפוי עבה ביותר שפיצה על איכות הטין. כלים אלו נמצאו לראשונה בתל בית ירח ומכאן שמם. טיפוס כלים זה אופייני לתקופת הברונזה הקדומה והוא מזוהה עם מהגרים שהגיעו סביב שנת 2700 לפנה"ס למרחב הסורי-ארץ ישראלי מאזור הקווקז.

חיפוי: שכבה של צבע שנוספת לכלי ונועדה לאטום היטב את כלי החרס.
פעולה זו הוסיפה גם לכלי החרס מראה נאה יותר.

מירוק: פעולה שנעשית על כלי החרס באמצעות חפץ חלק. הפעולה נועדה לאטום את הכלי בצורה אופטימאלית וכן מקנה לו מרקם מבריק. מאפיין בעיקר את תקופת הברזל.

כלי נשק

אלה: כלי נשק קדום ביותר ראשיתו עוד באלף החמישי לפנה"ס משמש להכאה ולניפוץ. האלה מורכבת מקת עץ עליה מורכב ראש האלה המנוקב. ראש האלה עשוי מחומר קשה בד"כ אבן לעיתים גם מתכת.

גרזן: כלי נשק המשמש להכאה, דומה לאלה אם כי ראש הגרזן הוא חד בניגוד לראש האלה הקהה. תכונה הנותנת לו כושר ביקוע. מאפיין בעיקר את תקופת הברונזה. עבר שינויים בתקופות שונות ולכן מהווה מאובן מנחה תקופתי.

חנית: עשויה מוט ארוך שלקצהו מחובר ראש חץ מתכת (עשוי ברונזה או ברזל).
כלי הנשק מופעל באמצעות הטלה בכוח על האויב. קצר באורכו מהרומח.

רומח: בדומה לחנית אף הוא עשוי מוט ארוך ובקצהו ראש חץ עשוי מתכת. אולם לעומת החנית הרומח שימש כנשק לדקירה ולא להטלה.

חרב: כלי נשק ישר ארוך וצר לעיתים עשוי משני חלקים ניצב החרב ושידרה ולעיתים עשוי מקשה אחת. החרב משמשת להכאה ולדקירה.

חרב מגל: צורתו בעל מתאר מעוגל כצורת מגל ומכאן שמו. חרב זו נועדה להכאה, ומאפיינת את תקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת.

פגיון: כלי נשק קצר וישר עם שידרה מעובה במרכז נועד לדקירה.

קשת: כלי נשק קדום הקשת משתכללת עם הכנסתה של המרכבה לשדה הלחימה. בתקופת הברונזה המאוחרת היא כלי חשוב בשדה הקרב וידועה בשמה "הקשת המורכבת" ונועדה לחדור את שריון האויב.

מושגים כללים [תל] [חתך ארכיאולוגי] [שכבה ארכיאולוגית] [סטרטיגרפיה] [טיפולוגיה] [קראמיקה] [תרבות חומרית] [מאובן מנחה]	ביצור [חומה מלאה] [חומת סוגרים] [חומת קדמות ונסוגות] [חומה קיקלופית] [סוללה] [חלקלקה] [חפיר] [שער סורי] [שער ששה תאים] [מבצרים מלכותיים]	ארכיטקטורה [בית ארבעת המרחבים] [בית החצר] [בית עמודים] [בית חילאני] [בית המושל] [מקדש מגדל] [במה] [ממגורה]	פולחן [צלמית] [צלמית אשדודה] [קרנוס] [כן פולחני/מקטר] [אסטלה]
כתב [כתב יתדות] [כתב הירוגליפים] [כתב פרוטו כנעני] [כתב האלף בית] [אוסטרקון] [בולה] [חותם גליל] [חרפושית] [כרטוש] [טביעות למלך]	מנהגי קבורה [קבורה משנית] [קבר ארגז] [קבורה במערות] [קבר כוך] [קבורה בקנקנים] [קברים מגליתים] [קבורה בארונות חרס]	כלי חרס [קנקן שפת צווארון] [קראמיקה חד-גונית] [קראמיקה דו-גונית] [קראמיקה אשדודית] [קראמיקה מחופה אדום] [קראמיקה אטית] [קראמיקה מיקנית] [קראמיקה קיפרית] [קראמיקה קיפרו-פיניקית] [כלי תל אל-יהודיה] [כלי אבידוס] [כלים מתכתיים] [כלי בית ירח] [חיפוי] [מירוק]	כלי נשק [אלה] [גרזן] [חנית] [רומח] [חרב] [חרב מגל] [פגיון] [קשת]