כתובות חיצוניות, התנ"ך ומה שביניהם

חפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל מתנהלות כבר למעלה ממאה שנים בהיקפים גדולים למדי. החוקרים שחפרו בארץ ציפו למצוא בין היתר כתובות חיצוניות משמעותיות שיחזקו (או לחילופין ישללו) את הכתוב במקרא, אם כי נכונה להם אכזבה...
מסקנתם של חוקרים אחדים בהעדר ממצאים כתובים בעיקר מראשית תקופת המלוכה, לעומת עדות הולכת וגוברת לממצאים כתובים משלהי המאה ה-8 לפנה"ס ואילך,
הייתה כי הכתב בקרב אוכלוסיית הממלכות ביהודה וישראל רווח רק החל מתקופה זו
ולכן מרבית הכתובים במקרא לא יכולים להיות קדומים לשלהי המאה ה-8 לפנה"ס.
לדידם הממצאים מעידים כי טרם תקופה זו לא ידעה האוכלוסיה הרחבה קרוא וכתוב
וזאת מתוך הנחה בסיסית שכתיבת המקרא נועדה לקהל הרחב.
קביעה זו היא מרחיקת לכת וחסרת בסיס לחלוטין, ניתן אף להזים אותה בקלות יתרה בסימוכין רבים מהמקרא, המעידים בעליל כי הם נכתבו בתקופות הקודמות בהרבה לשלהי המאה ה-8 לפנה"ס. למרות זאת בחרתי במתכוון להשתמש בנשק של אותם החוקרים, שלדעתי מהווה חרב פיפיות, ולא רק שאינו תומך בהשערתם אלה אף מחזק את השערתי שחלקים נרחבים באוכלוסיה ידעו קרוא וכתוב טרם שלהי המאה ה-8 לפנה"ס, ובכל מקרה אין בממצאים הללו מאום בכדי לבסס את טענתם.
במאמר זה נסקור את הממצא הכתוב שנמצא בארץ ישראל ובסביבתה הקרובה
וניווכח שלמעשה העדרם של ממצאים כתובים רבים אינו מקרי, והממצאים הכתובים שנמצאים בידינו לא רק שלא תורמים להשקפתם אלה אף מעידים על ההפך הגמור.  
ראשית ובטרם נסקור את הממצאים יש לזכור כי המצע העיקרי לכתיבה בארץ ישראל היה הפפירוס (ולעיתים גם עורות) כפי שמעידות בולות רבות שנמצאו בחפירות בארץ, אשר למעשה שימשו כחותמת למכתבים שלא נשתמרו. הן הפפירוס והן העור הם כידוע חומרים המתכלים במהירות באופן יחסי, ומשתמרים רק בתנאי מזג אויר של יובש קיצוני דוגמת מצרים ומדבר יהודה, שם אכן נמצא חומר כתוב הן על פפירוס והן על עור.
יתרה מזו, למרות שנערכו חפירות מקיפות ברחבי הארץ, עדיין רב הנסתר על הנגלה שכן אחוז השטחים החפורים בכל האתרים הארכיאולוגים מתקופת המקרא הקיימים בארץ אינו עולה על אחוז בודד (ולמען האמת אף פחות מכך), וכך ניתן לצפות שבעתיד ימצאו עוד כתובות ודוקומנטים שונים שישפכו אור נוסף על הסוגיה (הימצאותה באקראי של כתובת תל דן בשנת 1993 שחוללה סערה רבתי ואף נדון בה בהמשך, היא דוגמא טובה למה שעדיין חבוי אי שם במעמקי האדמה).
ועדיין ולמרות האמור לעיל, סך כל מה שמצוי במעמקי האדמה וזאת במקרה הטוב הן רק שיירים של תרבויות מפוארות ששכנו כאן בעבר. אם נחשב את המכפלה של מה שחפרנו עד כה, ביחס למה שעוד ניתן לחפור, ביחס למה שבכלל נשאר, נמצא שאנו מדברים על שברי שברים של אחוז בודד מסך כל מה שהתקיים כאן בזמן אמת.
לו רצינו לבדוק את ההשלכות של אותו שברון אחוז מבחינה סטטיסטית, היינו מגלים עד מהרה שבעצם אין לנו כאן כלום!!!
אם כן יכולנו להסתפק בהסבר שלעיל ולטעון שהימצאותם של מקורות כתובים מועטים כל כך אינה מקרית, ובטח שהיא לא יכולה לשקף לכאורה דבר. אף נתתי כמדומני הסבר טוב למדי לפער שנוצר בין המקרא העשיר בתוכן, לעליבותו של ממצא החומרי הכתוב.
ובכל זאת הכרזתי שאתמודד עם הממצא הקיים, ובכן לעבודה...
ראשית נבחן דווקא ממצא שולי לכאורה המוכיח בעליל את ההפך הגמור ממסקנתם של אותם החוקרים שציינו לעיל.
ממצא זה הוא אוסטרוקון שנמצא בחפירות עזבת צרטה, אתר ישוב ישראלי מתקופת הברזל 1, כשלושה ק"מ מזרחית לתל אפק. לוח חרס זה מכיל את כתב האלף בית במלואו והוא ככל הנראה תרגיל בכתיבה. הימצאותו של האוסטרקון דווקא בעזבת צרטה אתר התנחלות קטן ושולי (בשיאו היה גודלו של האתר לא יותר מארבעה דונם) מוכיח מעל לכל ספק כי תפוצת הכתב לא הייתה רק נחלתם של מוסדות המלוכה ביהודה וישראל, ואף לא של המרכזים העירונים הגדולים (שיווסדו בשלב מעט מאוחר יותר), שכן הן מקום הימצאו, הן תוכנו, והן סגנונו מצביעים על ממצא כתוב "עממי" לחלוטין.
דוגמא מצוינת נוספת הוא "לוח גזר". על לוח אבן קטן שנמצא בתל גזר ומתוארך למאה ה-10 לפנה"ס נחקק לוח שנה חקלאי מקומי. לוח זה רחוק מלהיות לוח ממלכתי רשמי וככל הנראה הוא נחקק ע"י חקלאי מקומי או לפחות ביוזמתו.
אולם דווקא התופעה הבאה שלכאורה אמורה להתנגש עם המקור המקראי היא לדעתי מכרעת בהבנת תפוצת הכתב בארץ ישראל בתקופת המלוכה.
מרבית החוקרים אם לא כולם מסכימים כי ימי ממלכת בית עומרי הן מן התקופות המשגשגות ביותר בדברי ימי ממלכת ישראל. הדברים עולים הן מהכתוב במקרא והן מכתובות אשוריות חיצוניות. אם כי למרבה הפלא ולמרות כאמור החפירות היסודיות,
לא נמצאה ולו כתובת אחת שניתן ליחס אותה בוודאות לימי הזוהר של ממלכת ישראל!!!
מילא כתובת, אם כי לא נמצא אף לא אוסטרקון, חותם, טביעה כלשהי, או כל מקור כתוב אחר שאפשר לשייכם בוודאות לתקופת בית עומרי !!!
האם ניתן להסיק שלא היה שימוש בכתב בתקופה זו כלל?!
האם אין אנו אמורים למצוא משהו כתוב מהממלכה המפוארת ולו הקטן ביותר בכל זאת?!
היתכן שגם המקרא וגם הכתובות האשוריות החיצוניות לא מספרים לנו את האמת?!
לשמחתנו דווקא אצל שכנתה הקטנה של ממלכת ישראל, קרי ממלכת מואב, נמצאה כתובת מואבית מונומנטאלית המזכירה את ממלכת בית עומרי. למרות שהכתובת מדברת בגנותם מציין מישע מלך מואב כי ממלכתו היתה תחת שלטון ממלכת ישראל לזמן מוגבל. יש לציין כי בממלכת מואב שכאמור הייתה משנית בחשיבותה במרחב ביחס לממלכת ישראל, נמצאו בתקופה זו מקורות כתובים נוספים (אם כי מעטים יש לציין).
הכתובת המואבית המתוארכת לאמצע המאה ה-9 לפנה"ס תואמת בגדול לכתוב במקרא שכאמור אליבא דאותם חוקרים נכתב לפחות כמאה וחמישים שנה מאוחר יותר !!!
בשנת 1993 נמצאה בתל דן כתובת מונומנטאלית נוספת. הפעם מדובר בכתובת ארמית שהוצבה ככל הנראה ע"י חזאל מלך ארם בשער העיר דן.
בכתובת נזכרים אחזיהו מלך בית דוד ויהורם בן אחאב מלך ישראל.
הכתובת שאף היא מאמצע המאה ה-9 לפנה"ס תואמת להפליא את המסופר במקרא,
שכאמור ע"פ אותם החוקרים נכתב במקרה הטוב, כמאה וחמישים שנה מאוחר יותר!!!
לפני הימצאותה של "כתובת תל דן" היו אף חוקרים קיצוניים שהעיזו וטענו כי המלך דוד אינו אלה פיקציה, פרי דמיונם העשיר של משכתבי ההיסטוריה מתקופת בית שני ואינו יותר מהמצאה ספרותית מאוחרת. בעקבות הממצא מן הסתם הם נאלצו "לאכול את הכובע".
ושוב להזכירכם לא נמצאה כל כתובת "ישראלית" או כל חומר כתוב אחר מממלכת ישראל בתקופת הזוהר הארוכה של ימי בית עומרי. אם כי כאמור ממצא שולי, לא ממלכתי, בתקופה קדומה יותר, בה תפוצת הכתב הייתה ללא ספק קטנה הרבה יותר, דווקא כן נמצא...כמו גם ממצא כתוב המתייחס לבית עומרי ממלכות שכנות...
אז מה כל זה מוכיח???!!!
לולי היה המקרא מתייחס באריכות לתקופת בית עומרי ובעיקר למלך אחאב, ספק אם מישהו בכלל היה שם לב וטורח לכלול בתוך ההיסטוריה של ארץ ישראל את תקופתם...
וזו היא כמובן אינה הדוגמא היחידה... הפרדוקס הוא שאותם שוללי הכתוב במקרא נשענים במחקריהם בעיקר על המקרא ועל כך במאמר אחר שיפורסם בקרוב.... 
מכאן ועד למסקנה מרחיקת לכת כי הכתב בתקופה זו לא היה נפוץ, הדרך עדיין ארוכה.
יש כאמור לקוות ואף להעריך שכתובות נוספות מעין אלה ימצאו ביום מן הימים...
כאמור הטענה הבסיסית היא כי החל משלהי המאה ה-8 לפנה"ס ואילך אנו מוצאים הרבה יותר חומר כתוב, ולפיכך תפוצת הכתב החלה למעשה רק בתקופה זו.
טענה זו נכונה באופן חלקי וסלקטיבי בלבד כפי שניווכח להלן...
ראשית גם מימי הזוהר של ממלכת יהודה קרי מתקופתו של המלך חזקיהו (קודם למסע האשורי) וכן מתקופתו של המלך יאשיהו אין אנו מוצאים אף לא כתובת ממלכתית רשמית אחת!!! יוצאת מן הכלל היא כתובת נקבת השילוח שאומנם קשורה בשלטון ממלכת יהודה אם כי מיקומה (בתוך הנקבה הצרה) מלמד שהיא לא נועדה לקריאה בקרב הציבור הרחב. מיותר לציין שגם כתובת זו תואמת עד מאוד את הכתוב במקרא על מפעלי הבניה ובניהם הבריכה והתעלה שבנה המלך חזקיהו.
אולם הממצא המעניין מכל שכביכול מעיד על תפוצת הכתב בתקופות הנידונות (קרי שלהי המאה ה-8 לפנה"ס ועד לראשית המאה ה-6 לפנה"ס) וכולל: אוסטרקונים, חותמות, בולות, משקולות וחפצים קטנים כתובים נוספים מיהודה, הם כולם ממצאים כתובים ממלכתיים ממדרגה ראשונה!!!
חשיפתם של ממצאים כתובים אלו מעיד ללא ספק על התפתחות הבירוקרטיה בממלכת יהודה, אך אין הם מעידים על תפוצת הכתב בקרב ההמונים כלל ועיקר.
ועוד אנקדוטה קטנה אחת. גם בתקופות מאוחרות יותר קרי בתקופה הפרסית, ההלניסטית, החשמונאית ואפילו בממלכתו המשגשגת של המלך הורדוס בתקופה הרומית, תקופות שלגביהן אין מחלוקת על תפוצת הכתב, מספר הדוקומנטים הכתובים שנמצאו בחפירות הארכיאולוגיות שואף לאפס...
וממצא זה אינו עולה בכמותו על התקופות הקדומות, בהן לכאורה הייתה תפוצת הכתב
קטנה הרבה יותר. עובדה זו היא מדהימה ומעניינת כשלעצמה...
כמה כתובות או ממצאים כתובים אנו מחזיקים בידינו מתקופת הממלכה הצלבנית המפוארת שנסתלקה מכאן אך לפני כשבע מאות שנים?!
האם מישהו יעז לטעון כי ידיעת הכתב לא היתה נפוצה בקרב תושבי הממלכה?!
לסיכום נראה לי שאין די בטענות ובתיאוריות שונות המסתמכות במובהק רק על האין. כאמור אין זה צריך להפתיע שעד כה נמצאו בחפירות הארכיאולוגיות כתובות חיצוניות מעטות בלבד. גם הכתובות שכבר נמצאו מעידות בחלקן שהכתב היה נפוץ גם בקרב האוכלוסייה הרחבה קודם למאה ה-8 לפנה"ס.
כמו כן תפוצתם הנרחבת באופן יחסי, של חומרים כתובים (בעיקר אוסטרקונים וחותמות) מתקופות מאוחרות יותר, יכולים להעיד על שיפור במערך האדמיניסטרטיבי ולאו דווקא על התפרצות משמעותית בידיעת הכתב בתקופה הנידונה. כל אלה מצטרפים כאמור לעובדה שגם ממצאים כתובים מתקופות מאוחרות יותר הם דלים למדי למרות שאין עוררין לגבי היותו של הכתב נפוץ בתקופות הללו. יתרה מכך מרבית הממצא הכתוב שנחשף (כמו גם ממצא כתוב קדום יותר ממצרים ומאשור) מחזקים את הכתוב בתנ"ך, ובסך הכל בגדול תומכים בגירסא המקראית. כל זאת עוד בטרם עימתנו את מסקנותיהם של אותם החוקרים עם המקור המקראי, בו כאמור ניתן להוכיח בקלות יתירה שבתוך המקרא מצויים כתובים שבהכרח הם קודמים לשלהי המאה ה-8 לפנה"ס.

בני אליהו
עורך האתר