התקופה הפרסית בארץ ישראל 539-332 לפנה"ס

בשנת 539 לפנה"ס נופלת האימפריה הבבלית הגדולה כפרי בשל לידיו של כורש מלך פרס, הכוללת גם את ארץ ישראל. כורש מיסד את האימפריה הפרסית שהפכה לאחת האימפריות הגדולות והחשובות בתולדות המזרח הקדום. זוהי תחילתה של התקופה הפרסית בארץ ישראל והיא תמשך בה למעלה ממאתיים שנים.
"הכרזת כורש" בשנת 538, "שיבת ציון" שבאה בעקבותיה ובניית בית המקדש ההרוס מחדש, מתחילים פרק חדש בתולדות א"י, תקופת הבית השני. המקורות הפנימיים על תקופה זו כוללים את ספרי המקרא האחרונים בעיקר ספרי עזרא ונחמיה וכן את ספרו של יוסף בן מתתיהו "קדמוניות היהודים". מקורות חיצוניים אף הם קיימים, אם כי הללו מתייחסים לאימפריה הפרסית ככלל וקיימת רק התייחסות מעטה לאזורינו ובעיקר לאזור החוף של ארץ ישראל.
בתקופתו של המלך דריווש ה-1 (522-486 לפנה"ס) נערכו שינויים מנהליים חשובים באימפריה הפרסית. אחד השינויים היה חלוקת האימפריה לעשרים סטרפיות (נציבויות). במסגרת חלוקה זו נכללה ארץ ישראל בסטרפיה החמישית שנקראה "עבר נהרה". הסטרפיות חולקו למדינות (פחוות) והפחוות חולקו למחוזות (פלחים). אחת הפחוות בנציבות עבר נהרה הייתה יהד
(מדינת יהודה). פחוות יהד נהנתה מאוטונומיה ובראשה עמד פחה, בד"כ ממוצא יהודי.
גבולות הפחווה, כפי שהם באים לידי ביטוי ממציאתם של מטבעות עם הכתובת יהד וכן מטביעות חותם שמזוהות כטביעות רשמיות של פחוות יהד, היו כדלקמן:
בצפון- בית אל, במערב- גזר, בדרום- חברון, במזרח- יריחו.
בשנת 458 לפנה"ס בתקופתו של המלך ארתחשסתא ה-1 (464-424 לפנה"ס) הגיע עזרא הסופר יחד עם קבוצה קטנה מבבל שהחלה ברפורמות רוחניות-חברתיות בקרב אוכלוסיית יהודה. עלייתו של נחמיה בשנת 445 לפנה"ס ומינויו לפחה ביהודה חיזקו את המגמה בה החל עזרא וחידדו את המאבק בין פחוות יהודה לפחוות שומרון. מפעלו של נחמיה כלל גם את בניית חומות העיר ירושלים. מאפיין ארכיאולוגי בולט בתקופה הפרסית בארץ ישראל הן מצודות רבות שהוקמו על בסיסן של המצודות מימי הבית הראשון. 
על פי הסקרים הארכיאולוגים ניתן להסיק שאזור יהד היה מאוכלס מאוד בתקופה זו, ואילו  
השומרון לעומתו היה מאוכלס הרבה פחות. עמק יזרעאל אוכלס די בצפיפות, ועמק עכו הוא
הצפוף מכולם (ההתיישבות בעמק עכו שימשה עורף לעיר החשובה ביותר בתקופה הפרסית בארץ ישראל העיר עכו). קו החוף היה צפוף למדי, שכן לאימפריה הפרסית היה אינטרס מיוחד בשגשוגן של ערי החוף. ערים אלו שהיו ערי נמל שימשו מוצא ימי לאימפריה הפרסי, והיוו חלק אינטגראלי חשוב מכלכלת האימפריה .
קראמיקה: הקראמיקה בתקופה הפרסית בארץ ישראל נחלקת לשניים: קראמיקה מקומית וקראמיקה מיובאת בעיקר מיוון. המאפיין העיקרי של הקראמיקה המקומית הוא העדר העיטור.
טיפוסי הקראמיקה המקומית האופייניים לתקופה: 
קנקן טורפדו- זהו קנקן בעל בסיס ארוך ומחודד בעל ידיות סל.
קנקן מזווה- קנקן בעל כתף שטוחה מאוד וידיות אוזן מודבקות.
סיר בישול- סיר שבצריפה צבעו הופך לאדמדם.
פכית כדורית- פכית גוצית בעלת שפה ישרה הנוטה מעט החוצה. 
הקראמיקה המיובאת רובה ככולה מגיעה מיוון וידועה בכינויה קראמיקה אטית קראמיקה זו קשורה קשר הדוק בערי החוף, שנשלטו בתקופה זו ע"י האוטונומיה הפניקית. להלן הכלים האופייניים והשכיחים בתקופה הפרסית בארץ ישראל:
אמפורה- כלי המיועד ליין.
קרטר- כלי לערבוב מים ויין.
לקיטוס- כלי המיועד לשמן בעיקר לשמן הזית. נפוץ בקבורה.
נר החרס- במקביל ל"נר הצבוט" שנפוץ מהאלף השלישי לפנה"ס עד לתקופה הפרסית, מופיע דגם חדש "הנר הסגור" עשוי אובניים.
אלמנט נוסף וחשוב המאפיין את התקופה הפרסית בארץ ישראל הוא השימוש במטבע לראשונה בהיסטוריה. ראשיתו של השימוש במטבע בעיר אתונה, ועד מהרה ערים רבות מאמצות את ההמצאה ומפתחות מטבע משלהן. ככלל ניתן לראות השפעות יווניות הולכות ומתרבות (שיאן כמובן יגיע בתקופה הבאה, התקופה ההלניסטית), וזאת בעקבות הקשרים והיריבות שבין האימפריה הפרסית לערי המדינה היווניות.

אתרים מרכזיים בתקופה הפרסית בארץ ישראל: ירושלים, תל עכו, תל חצור, תל דור,
תל אשדוד, תל גמה, תל שרע, תל ערד, תל גזר, תל לכיש, תל שומרון, תל שקמונה,
תל יבנה, תל ע'זה, תל אשקלון, תל יפו, תל בית צור, תל מרישה, תל חליף, תל גורן, תל מיכל
תל מגדים, תל אכזיב.