תקופת הברזל 2 1000-586 לפנה"ס

תקופת הברזל 2 היא תקופה היסטורית-פוליטית מובהקת ומפורטת מאוד במקרא, אם כי גם במקורות חיצוניים, בעיקר ממסופוטמיה. המקרא מפרט ומרחיב על תקופה זו הרבה מעבר לתקופות האחרות. זוהי תקופת "הממלכה המאוחדת" ותקופת הפילוג לשתי ממלכות נפרדות: ישראל ויהודה. בנוסף, המקורות החיצוניים בתקופה, הם רבים, ועוסקים במרחב כולו ובתוכו גם בארץ ישראל. מקורות חיצוניים אלו משלימים את הכתוב במקרא. תפקידה העיקרי של הארכיאולוגיה בתקופת הברזל 2 (וכך נוהגים כל החוקרים, למרות שחלקם מציגים את עצמם כנאמנים לדיסציפלינה המדעית ארכיאולוגית בלבד), היא לאמת או לשלול את הכתוב במקרא, פועל יוצא של העניין הרב שמגלים אנשים מן השורה, ולאו דווקא אקדמאים מלומדים. ניתן בפרוש לומר, שבניגוד לתקופות הקודמות, בתקופה זו (וזאת למרות כל מה שיאמרו מיטב החופרים והחוקרים), ההיסטוריה היא ש"מזינה" את הארכיאולוגיה ולא להפך. תקופת ה"ממלכה המאוחדת" במקרא נחשבת לתקופת פריחה, שגשוג, עושר וזוהר. "הממלכה המאוחדת", כפי שהיא מצטיירת במקרא, השתרעה על שטחים נרחבים הרבה מעבר לגבולות ארץ ישראל. היו לה יחסים בינלאומיים מקיפים עם מדינות האזור, וכן נישואים דיפלומטיים כיאה לממלכה חשובה. במקביל לממלכה זו, פורחות במרחב ממלכות מקומיות נוספות. זה המקום להזכיר בקצרה את הוויכוח המתוקשר בין שתי אסכולות ארכיאולוגיות מכובדות, המציגות עמדות שונות, ביחס לפירוש הממצא הארכיאולוגי של "תקופת הממלכה המאוחדת": מצד אחד אסכולת "הכרונולוגיה הגבוהה", בראשה עומדים ארכיאולוגים  מהאונ' העברית. הללו מיחסים שרידים מרשימים שנמצאו בשכבות ארכיאולוגיות מסוימות (וראו להלן ערך אתרים מגידו) לתקופת הממלכה המאוחדת, קרי תקופת המלכים דוד ושלמה, גם אם הם לא מקבלים את הכתוב במקרא כלשונו. כאמור גם המקרא לא חף מטעויות, הגזמות ומעמדה ברורה וסובייקטיבית של המחבר, המשרתת את מניעיו, ומכאן נובעים לעיתים הפערים בין הממצא לבין הכתוב. למרות זאת, לדעתנו, עדיין מהותם של מרבית הדברים יסודם בגרעין של אמת.
לעומתם אסכולת "הכרונולוגיה הנמוכה" אותם מובילים ארכיאולוגים מאונ' ת"א בראשותו של פרופסור ישראל פינקלשטיין, מאחרים את אותם הממצאים בלא פחות ממאה שנים ומשייכים אותם לתקופת בית עומרי. 
למען ההגינות, נציין כי אנו תומכים בעמדת "אסכולת הכרונולוגיה הגבוהה".
המעבר לתרבות "עירונית", שמתחזקת בשלב השני של התקופה, מתבטא בתכנון ערים קפדני ובמספר אלמנטים מרכזיים:
ביצורי התקופה: כוללים את שער ששת התאים (האופייני לתקופת הברזל 2) וחומות מסוגים שונים: חומת הסוגרים, החומה המלאה וחומת הקדמות והנסוגות .
ארכיטקטורה: הארכיטקטורה הציבורית כוללת: ארמונות, מבני ציבור מאסיביים לרוב בנויים אבני גזית בעלי רמת גימור גבוהה, בנייני עמודים.
תופעה מאפיינת נוספת היא מפעלי אספקת המים, שנועדו בעיקר להבטחת זמינות המים בעיתות מצור. כמו כן ראויות לציון "מצודות ממלכתיות" המאפיינות בעיקר את הנגב הדרומי אולם נמצאות גם באזורים אחרים.
את בתי המגורים של התקופה מאפיין "בית ארבעת המרחבים".
קראמיקה: את כלי החרס של תחילת תקופת הברזל 2 (המאה ה-10 לפנה"ס) מאפיינת אחידות רבה ברוב חלקי הארץ. במהלך המאות הבאות מתאפיינת הקראמיקה בשפע סוגים וצורות. הכלים באיכות גבוהה הרבה יותר, וכמו כן מתחדש היבוא הקראמי בכמויות "מסחריות". קראמיקה זו ידועה בשמה "הקיפרו-פניקית". ראויה לציון גם  "הקראמיקה הממלכתית". המדובר בקנקנים בטביעה מלכותית עם הכיתוב "למלך", לעיתים נוספה אליהם טביעה פרטית עם שם הפקיד. כלים אלו מיוחסים לתקופת המלך חזקיהו, ומשקפים את המנהל המלכותי ביהודה בתקופה זו.
במאה ה-8 ובעיקר במאה ה-7 לפנה"ס הולכים ומתרבים הממצאים הכתובים בכתב הא"ב המקומי ("הכתב העברי"). הידע של קריאה וכתיבה בא"י, הופך לנחלת הכלל  וזאת בניגוד למצרים ומסופוטמיה, שם ידיעת קרוא וכתוב היא נחלתם של הסופרים בלבד.
לעומת הפריחה ב"מרחב הישראלי", חלה נסיגה ב"מרחב הפלשתי". שיאה של  הפריחה המדינית והתרבותית הפלשתית, שייכת לתקופת הברזל 1. בתקופה זו, הייתה ידם של הפלשתים על העליונה במאבקם עם הישות הישראלית, ונראה שירידת כוחם היא תוצאה  של שינוים חיצוניים (התחזקות שבטי ישראל), ושינוים פנימיים (ככל הנראה פירוק הברית של חמשת הערים המרכזיות והפיכתן לממלכות עצמאיות קטנות). תרבותם החומרית אף היא משתנה ומעידה על תהליך של נסיגה. את הקראמיקה הפלשתית מחליפה קראמיקה המכונה "אשדודית", בהשפעת הקשרים עם יהודה ופניקיה.
התרבות הפניקית לעומת זאת, מגיעה לשיאים חדשים. קשרי המסחר הבינלאומיים, והקשרים הדיפלומטיים, מעידים על עוצמתה וחשיבותה של הממלכה הפניקית. הממצא החומרי עשיר ומגוון וכולל השפעות רבות, כיאה לממלכות העוסקות במסחר בינלאומי. למן המאה ה-8 לפנה"ס, גובר העניין בממלכות הפניקים מצידה של האימפריה האשורית, שנובע מחשיבותו הגיאופוליטית של האזור, בעיקר של ערי הנמל החשובות ומסחרן המשגשג. בתקופה זו החלו הפניקים להתפשט למקומות חדשים והם מגיעים עד מרוקו וספרד. הפנקים מקימים מושבות חדשות בארצות הים התיכון, אחת מהן בצפונה של אפריקה, ,קרתגו, תמלא תפקיד חשוב בהיסטוריה האנושית מאות שנים מאוחר יותר.
למן השליש האחרון של המאה ה- 8 ובעיקר לאורך המאה ה-7 לפנה"ס, מעידים הממצאים הארכיאולוגים על נוכחות הולכת וגוברת של האשורים בארץ ישראל. ממצאים אלה קשורים הן בבנייה והן בתרבותם החומרית הייחודית. תקופת הברזל 2, שהיא תקופה שחלוקתה היסטורית בעיקרה, מסתיימת לכאורה עם הכיבוש הבבלי של יהודה ו"גלות בבל". למרות זאת, יש לציין שהמחקרים היישוביים שנערכו ביהודה ובנימין, מצביעים כי לאחר חורבן ממלכת יהודה והגלות, עדיין נשארה ביהודה אוכלוסייה לא מבוטלת של תושבי ממלכת יהודה שהתרכזה רובה ככולה בישובים כפריים. הבבלים בניגוד לאשורים לא אימצו את מדיניות חילופי העמים לאחר הכיבוש ולפיכך, תרבותה החומרית של יהודה משתנה למעשה רק סביב שנת 539 לפנה"ס, כאשר הפרסים כובשים את האימפריה הבבלית וארץ ישראל בתוכה. בתקופה זו חזרו הגולים מבבל וייסדו את בית המקדש בירושלים מחדש.
תקופה זו ידועה בהיסטוריה כ"תקופת הבית השני".

אתרים מרכזיים בתקופת הברזל 2: תל דן, תל שומרון, תל א-נצבה, תל גבעון,
תל לכיש, תל מגידו, תל חצור, תל רחוב, תל דור, תל גזר, תל בטש, ירושלים,
תל בית מרסים, תל דביר, תל שרע, תל הרור, תל אל פארעה דרום, תל באר שבע,
תל ערד, תל צפית, תל מקנה.