תקופת הברזל 1 1200-1000 לפנה"ס

חמישים השנים הראשונות של תקופת הברזל 1 הן תקופת מעבר, שכן עדיין לא התגבשה תרבות המייחדת את התקופה. המאפיינים העיקריים של תקופת הברזל 1, הן חוסר אחידות בתרבות החומרית ותהליך נסיגת השלטון המצרי מכנען. קשרי המסחר הבינלאומיים שאפיינו כל כך את תקופת הברונזה המאוחרת, בעיקר אלו עם קפריסין ומקניה, פסקו לחלוטין. את מקומן של ערי המדינה הכנעניות בחסות מצרית, תופסות שלוש ישויות: גויי הים (בעיקר הפלשתים), השבטים המתקראים "שבטי ישראל", וישות שלישית חדשה-ישנה, הפניקים (שכן התרבות הכנענית המקורית אף היא משנה צורתה ומתפתחת לתרבות חדשה). הפלשתים הם הגורם המרכזי בין גויי הים, ואנו מכירים אותם היטב, הן מתעודות חיצוניות ובעיקר מן המקרא. מקורם ככל הנראה באזור הים האגאי. למרות התבוסות לכאורה שנחלו גויי הים ובניהם הפלשתים בקרבות המרים עם המצרים, בתקופתו של רעמסס ה-3, הם מצליחים בסופו של יום להשתלט ולהתנחל באזורים נרחבים בעיקר לאורכו של מישור החוף.
הפלשתים מתישבים מהירקון בצפון ועד נחל הבשור בדרום. התכר מתיישבים צפונית להם מאזור השרון ועד חופי הכרמל, בירתם היא העיר דור. ואילו השרדן מתיישבים בעמק עכו. אזורים אלו היו בשליטה מצרית מובהקת טרם הגעתם של גויי הים, תופעה המעידה כי השלטון המצרי לא בדיוק הצליח, בלשון המעטה, להכפיף אותם לשלטונו, כפי שמתפאר רעמסס בכתובות המצריות ממדינת האבו. ערי הפלשתים החשובות ביותר הן : עזה, אשקלון, אשדוד, גת ועקרון הקשורות בברית בין חמשת שליטיהן ("הקונפדרציה הפלשתית"). הללו ידועים מהמקרא כחמשת סרני פלשתים. בארכיאולוגיה מתבטאת התרבות הפלשתית בכלי חרס ייחודיים, המושפעים השפעה עמוקה מהקראמיקה המיקנית, מקור מוצאם. קראמיקה זו זכתה לכינוי "חד-גונית", היות והיא מעוטרת בצבע אחד בלבד. בשלב הבא מתפתח סגנון חדש הידוע במחקר הארכיאולוגי בשמו "הקראמיקה הפלשתית". בצד ההשפעה המיקנית הברורה, נוספות השפעות חדשות, בעיקר כנעניות, בדמות עיטור דו-גוני בצבעים שחור ואדום, וכן השפעות מצריות וקפריסאיות בסגנון הכלים ועיטורם. התרבות הפלשתית מתאפיינת גם בפולחן ייחודי, שבא לידי ביטוי בחפצי פולחן שונים ביניהם קרנוסים, וצלמיות מטיפוס "אשדודה". אופי המקדשים הפלשתיים וסגנונם אף הם ייחודיים לתרבות זו.
מנהגי הקבורה הפלשתית מגוונים ומעידים על השפעות שונות בחברה הפלשתית.
על מוצאו והתהוותו של עם ישראל המפורטים במקרא, נכתבו אין ספור ספרים ומאמרים.
לא כאן המקום לפרטם, רק נציין שהממצא הארכיאולוגי מצביע בחלקו על אימות הכתוב במקרא, ובחלקו על סתירות ושלילת הכתוב (סתירות מעין אלה נמצאות אף במקרא עצמו ויוצרות בעיות ומחלוקות גם בחקר המקרא ולא רק במחקר הארכיאולוגי). מוצאו של "עם ישראל" שנוי במחלוקת בקרב החוקרים. האם היו אלו מהגרים מכנען ששהו במצרים ויצאו משם בחזרה לארץ מולדתם, כפי שמסופר במקרא? האם היו אלו "כנענים" לכל דבר ומעולם לא שהו במצרים ולפיכך גם לא יצאו ממנה? או אולי היו אלה קבוצות נוודים שחיו בשוליים וניצלו את ההזדמנות שנפלה בחלקם? סביר להניח שהאמת נמצאת איפה שהוא באמצע. המסורת החזקה שחוזרת במקרא שוב ושוב על עם של עבדים שיצאו ממצרים, מתבססת ככל הנראה, על זיכרון היסטורי אמיתי. ההשערה, שמסורת זו לא ריאלית, ומשקפת ניסיון של עם ליצור לעצמו "עבר" לא מתקבלת על הדעת בנסיבות האמורות, ולדעתנו אף חוטאת לאמת. יחד עם זאת, המשקל שניתן ל"יציאת מצריים" במקרא, הוא ככל הנראה מוגזם ומתאים לקבוצה קטנה יותר, שהכילה את עברה על החברה כולה, ככל הנראה בשלב מאוחר יותר. קבוצה זו מצאה קרקע פורייה בקרב קבוצות שוליים "כנעניות" דוגמת השוסו והעפרו, המוכרים לנו היטב מ"מכתבי אל עמרנה", שהצטרפו לשבטי ישראל, עימם היה להם הרבה יותר מן המשותף מאשר עם תושבי הערים בכנען. יש יסוד סביר להניח כי גם קבוצות אחרות, שלא היו קשורות למערך הכנעני בטרם התמוטט הצטרפו לקבוצה זו. ישות חדשה זו המתקראת "ישראל", מתיישבת בעיקר בהר המרכזי ומתאפיינת בתרבות חומרית חדשה ודלה ובמערכי ישוב שונים מאלו של התרבות הכנענית, המעידים שאוכלוסיה זו לפחות בחלקה הייתה שונה במוצאה. קראמיקה: בין כלי החרס בולט השימוש ב"קנקן שפת הצווארון" בצד סירי בישול וכלים פשוטים נוספים. המאפיין כלים אלו שהם אינם צבועים או מעוטרים כלל.
הקבוצה השלישית, היא כאמור תושביה האוטוכטונים של כנען קרי "הכנענים".
הללו חיים ככל הנראה הן בקרב גויי הים, והן כפי שציינו בקרב "שבטי ישראל".
אולם באזור העמקים קרי בעמק עכו, עמק בית שאן ועמק יזרעאל, מתפתחת התרבות הכנענית וצומחת לישות חדשה, התרבות הפניקית. המאפיין תרבות זו, הן המשכיות מצד אחד של המסורת הכנענית, בצד שינויים בעלי קו ייחודי המאפיינים את התרבות הפניקית החדשה. תרבות זו היא תוצאה ישירה של הקשר עם ערי הנמל הגדולות בניהן: ארוד, גבל, צידון וצור. בניגוד להתלכדות המדינית של ערים וחבלים באזור דוגמת: ארם, ישראל ויהודה, ערים אלו נשארו במתכונת של תקופת הברונזה המאוחרת, קרי ערי-ממלכה אם כי הפכו עצמאיות לחלוטין. עיקר פרנסתם היה על התעשייה והמסחר הבינלאומי שהתנהל באגן הים התיכון כולו. לרשותן של ערי הממלכה עמד צי ספינות סוחר מרשים, והתפתחה בניהן תחרות על תחומי השפעה. הסחר הבינלאומי חשף את הפניקים להשפעות תרבותיות מגוונות, שאט אט החלו להשפיע על יתר התרבויות בארץ ישראל.
הכתב: הממצאים הכתובים מתקופת הברזל 1 הם מצומצמים ביותר. הכתובות העיקריות הידועות לנו הן: "כתובת עזבת צרטה" (ככל הנראה תרגיל ברשימת אותיות הא"ב),
"כתובת מקובור אל-וולאידה" (כתובת הקדשה פלשתית), וראשי חצים מברונזה שנמצאו באקראי ועליהם כתובת הקדשה קצרה. מיעוט הכתובות מרמז כי הכתב בתקופה זו עדיין לא היה נפוץ בקרב מרבית התושבים. לקראת סוף התקופה מתחדשים קשרי המסחר, אם כי באופן מצומצם עם הפניקים ועם קפריסין.
תקופת הברזל 1 מסתיימת בשלהי המאה ה-11 לפנה"ס. בראשית המאה ה-10 לפנה"ס מתחילה תקופה חדשה, תקופת הברזל 2. הדבר בא לביטוי בממצא הארכיאולוגי בהעלמות המסורות הכנעניות כמעט לחלוטין ובהפסקת השימוש בקראמיקה הפלשתית המעוטרת. גם צורות ועיטורי כלי החרס משתנים. מבחינה יישובית, אנו עדים לחורבן של ישובים אחדים בצד פריחה של ישובים אחרים, נטישת ישובים מסוימים בצד הקמתם של ישובים חדשים.

אתרים מרכזיים בתקופת הברזל 1: תל עכו, תל כיסון, תל דן, תל מגידו, תל בית שאן,   אתר הר עיבל, בית אל, גבעון, שכם, תל שילה, חברון, תל דור, תל גזר, תל בטש,
תל בית שמש, תל קסילה, תל צפית, תל מקנה, תל אשדוד, תל אשקלון,
תל שרע, תל גמה, תל אל פארעה דרום.