תקופת הברזל 1200-586 לפנה"ס (התקופה הישראלית)
בשלהי תקופת הברונזה המאוחרת, חרבו מרבית הערים הכנעניות בארץ ישראל. תופעת ההרס המאסיבי והחורבן הטוטאלי, מאפיינת לא רק את המרחב של ארץ ישראל, אלא את המזרח הקדום כולו ואף מעבר לו דוגמת הממלכה המיקנית בים האגאי.
העולם התרבותי של תקופת הברונזה מתמוטט, ובארץ ישראל מתחילה תקופה חדשה היא תקופת הברזל. המחקר כיום מצביע שככל הנראה תופעות אקלימיות קיצוניות גרמו לבצורת אדירה, שבעקבותיה החלו פלישות המוניות של עמים שונים בכל האזור.
פלישות אלו יצרו תמורות משמעותיות במרחב המזרח הקדום. שתי האימפריות הגדולות בתקופה זו במרחב המזרח הקדום, הן האימפריות המצרית והחיתית. האימפריה המצרית לאחר קרבות מתישים ביבשה ובים עם גויי הים , המתוארים על גבי המצבות במקדשי אבו סימבול, מתכווצת חזרה לשטחה המקורי ומאבדת את אחיזתה בארץ כנען. האימפריה החיתית האדירה לא הייתה "ברת מזל", היא מתמוטטת לחלוטין ויורדת מהבמה ההיסטורית לעד. תקופת הברזל, כתקופת הברונזה, נקראת כך אף היא על שם המתכת החשובה והנפוצה בתקופה זו. גילוי הברזל שהיא מתכת חזקה ועמידה הרבה יותר מהברונזה ואף זולה יותר, תרם רבות להתפתחות החברה והטכנולוגיה, בעיקר בהפקת כלי עבודה וכלי נשק עמידים ויעילים הרבה יותר.
תקופת הברזל נחלקת לשתי תקופות עיקריות :
תקופות אלה מחולקות חלוקה פנימית לתקופות משנה.
את תקופת הברזל 1 והמחצית הראשונה של תקופת הברזל 2 עד המאה ה-8 לפנה"ס, מאפיינת ירידה בכוחן של האימפריות הגדולות. בחלל שנוצר צומחות ממלכות מקומיות עצמאיות, המוכרות לנו היטב מן המקרא. בניהן: פלשת, ארם, פניקיה, עמון, מואב, אדום, יהודה וישראל. תקופת הברזל ידועה גם בשמה המדיני-חברתי "התקופה הישראלית", שכן בתקופה זו מהווה עם ישראל את הגורם הדומיננטי במרחב של ארץ ישראל, בעיקר בתקופת הברזל 2, כפי שהדברים באים לידי ביטוי, הן במקרא, והן בתעודות החיצוניות. במחצית השנייה של תקופת הברזל 2, עולה כוחן של אימפריות הסהר הפורה אשור ובבל, המשתלטות על המרחב ושמות קץ למרבית הממלכות המקומיות ביניהן ממלכות ישראל ויהודה .
