תקופת הברונזה המאוחרת 1550-1200 לפנה"ס (LB)

תקופת הברונזה המאוחרת, אף היא מתחלקת לתקופות משנה. חלוקה זו היא היסטורית בעיקרה ונובעת ישירות מהשלטון המצרי בארץ. להלן החלוקה:
ברונזה מאוחרת שלב 1 : 1550-1400 לפנה"ס
ברונזה מאוחרת שלב 2 : 1400-1300 לפנה"ס
ברונזה מאוחרת שלב 3 : 1300-1200 לפנה"ס
תקופת הברונזה המאוחרת היא תקופה המתועדת היטב מבחינה היסטורית, וקשורה קשר ישיר והדוק עם הממלכה החדשה במצרים. במצרים עולה לשלטון יעחמס, מייסד השושלת ה-18. הוא כובש את אווריס בירת החיקסוס ושם קץ לשלטון הזרים בה. יעחמס לא מסתפק בכיבוש ואיחוד מצרים מחדש, הוא חוצה את חצי האי סיני וצר שלוש שנים על העיר שרוחן (יש המזהים אותה עם תל אל פארעה הדרומי ואילו אחרים עם תל על עג'ול) מעוז השלטון החיקסוסי בכנען. יעחמס ממשיך במסעו הצבאי לכנען ומגיע עד סוריה וחופי הלבנון. במהלך מסעו, הוא זורע הרס וחורבן שבא לידי ביטוי בשכבות השריפה במרבית התלים של תקופת הברונזה התיכונה. בשלב זה מתחילה למעשה תקופה חדשה בכנען, תקופת הברונזה המאוחרת 1.
יורשיו של יעחמס מרחיבים את מסעות הכיבושים. עזה נבחרת כבסיס המצרי הראשי בכנען, ובה יושב הנציב המצרי. בסיסים מצריים נוספים בכנען הם יפו ובית שאן. המצרים מפתחים את משטר ערי המלוכה המאפיין את תקופת הברונזה המאוחרת. במקביל לגיבושה והתפשטותה של הממלכה המצרית החדשה, מתבססת בצפון סוריה ממלכת מיתני החורית, הנזכרת בתעודות המצריות כ"נהרין". עד מהרה ההתנגשות בין שתי הממלכות השאפתניות הוא בלתי נמנע.
תחותמס ה-3 (1504-1450 לפנה"ס) גדול המלכים הכובשים של השושלת ה-18, עורך לא פחות מששה עשר מסעות לצפון. מסעו הראשון הוא החשוב ביותר מבחינת גורלה של כנען, ושיאו בקרב מגידו המפורסם. הקרב התנהל בין תחותמס לבין קואליציה של ערי כנען וסוריה, שמרדו בו בתמיכתה של ממלכת מיתני. בקרב המכריע שנערך על יד מגידו, נחל הצבא המצרי ניצחון צבאי מוחץ שבעקבותיו הקים תחותמס ה-3 מערך אדמיניסטרטיבי בכנען. למרות האמור לעיל מסעותיו התכופים של תחותמס לאזור (וכן של קודמיו ויורשיו) מצביעים על חוסר שקט ומרידות תכופות של ערי כנען שנהנו מתמיכה ישירה או עקיפה של הממשל במיתני. נראה שבפועל במשך תקופות ארוכות היתה השליטה המצרית בכנען חלקית בלבד תופעה שהצריכה כאמור מסעות תכופים להשלטת המרות המצרית כל פעם מחדש. תחותמס ה-3 ויורשיו לא הצליחו להכניע את ממלכת מיתני, ומאידך גם ממלכת מיתני לא הצליחה לערער באופן מוחלט את אחיזתם של המצרים בכנען.
ניסיונותיהם הכושלים של שני הצדדים לפרוץ האחת אל הממלכה האחרת, מביאים את ממלכת מצרים וממלכת מיתני להכרה שהכרעה צבאית אינה אפשרית. בתקופת נכדו של תחותמס ה-3 תחותמס ה-4 נחתם הסכם שלום בין שתי הממלכות. קו הגבול מתייצב בעיר קדש שבסוריה.
התקופה הבאה, תקופת הברונזה המאוחרת 2, היא אחת התקופות הידועות ביותר בהיסטוריה של המזרח הקדום וזכתה לכינוי "תקופת אל-עמרנה". באל-עמרנה של ימינו, במקום שלא היה מיושב קודם לכן, הוקמה עיר בירתו החדשה של פרעה אח'נתון (אמנחותפ ה-4) ושמה אח'תאתון. באתר נמצאו שפע של מכתבים מתוך הארכיון המלכותי, השופכים אור על החיים בכנען בתקופה זו.
מהמכתבים עולה שבכנען שוררת אנרכיה של ממש. לכאורה מהפתיח של כל מכתב יש היררכיה ברורה והמלך המצרי "נהנה" מהתרפסות של השליט הכנעני בן חסותו. אולם בפועל מתוכן המכתבים המציאות שונה בתכלית. ערי כנען נלחמות האחת בשניה, יוצרות בריתות המשרתות אינטרסים מקומיים ושליטיהם מתנהגים כאילו אין ריבון. בנוסף עולה מן המכתבים כי קבוצות בשם עפירו מטילות אימה על חלק מן הערים ואין מושיע...לחילופין חוברים שליטים מסוימים לעפירו ולמעשה מורדים בשלטון בגלוי...בחלק מהמכתבים מובע ייאוש טוטאלי מחוסר האונים שנובע מהתגובה המצרית הרופסת. מאחר והמלכים הכנענים בני החסות מטילים רפש האחד בשני
לא ניתן להצביע על גורם או קבוצה הנאמנים למצרים (כפי שכולם מציגים את עצמם) בעוד גורמים אחרים עוינים את השלטון המצרי. דבר אחד בטוח האינטרס המצרי בכנען נפגע באופן כואב וברור אולם המצרים לא רוצים או לחילופין אינם יכולים לעשות דבר....   
שלב זה בתקופת הברונזה המאוחרת מתועד היטב גם בתעודות של תרבויות שונות במרחב: חיתיות, אוגריתיות ומסופוטמיות. מתעודות אלה, עולה כי כוחה של ממלכת מיתני יורד, ובצפון הסהר הפורה תופסת אט אט את מקומה של ממלכת מיתני מעצמה חדשה, האימפריה החיתית.
תקופת הברונזה המאוחרת 2 מסתיימת עם נפילתה של השושלת ה-18 ועלייתה של שושלת חדשה השושלת ה-19 במצרים.
התקופה הבאה היא תקופת הברונזה המאוחרת 3. החיתים, שכאמור מתחזקים כובשים את העיר קדש שהייתה בחסות מצרית וההתנגשות בין שתי המעצמות, החיתית והמצרית בלתי נמנעת. מתוך הכתובות שעוסקות במלחמות בין שתי האימפריות, ניתן ללמוד על התגברות התסיסה בכנען, בעיקר בקרב קבוצות שונות של נוודים. בקרב הגדול שעל נהר האורונטס בסוריה, הוא "קרב קדש" המפורסם (1275 לפנה"ס בקירוב) בין פרעה רעמסס ה-2 ממצרים, לבין החיתים, נוחלים המצרים תבוסה וזאת למרות ניסיונם להציג את המלחמה כניצחון הרואי. שש עשרה שנים מאוחר יותר, לאחר ששני הצדדים הגיעו למסקנה שאין סיכוי להכרעה צבאית של אחת משתי המעצמות, נחתם ביניהם הסכם שלום. הגבול בין הממלכות נקבע בעיר לבוא, בבקעת הלבנון. בתקופת יורשו של רעמסס ה-2 מרנפתח, החל תהליך היחלשותה של מצרים. מרנפתח נאלץ להלחם בשתי חזיתות: בחזית המערבית- הלובים וגויי הים, ובחזית הצפונית ערי כנען וכן ישות אתנית/שבטית חדשה בשם "ישראל". זו הפעם הראשונה שהשם ישראל נזכר בכתובת חיצונית והזכרתו מהווה עדות לקיומה של ישות "ישראלית" בכנען בשלהי תקופת הברונזה המאוחרת.

היישוב בכנען בתקופת הברונזה המאוחרת:
את תקופת המעבר שבין תקופת הברונזה התיכונה לתקופת הברונזה המאוחרת מאפיין הרס מאסיבי של רבים מהיישובים של תקופת הברונזה התיכונה. רבים מישובים אלו לא נושבו מחדש. שני אלמנטים מובהקים מאפיינים את הישוב בתקופת הברונזה המאוחרת, ביחס לתקופת הברונזה התיכונה. ראשית, מספר היישובים קטן הרבה יותר (פחות ממחצית מהתקופה הקודמת) ושנית, גודלו של הישוב הממוצע הוא קטן בהרבה מזה של התקופה הקודמת. רק ישובים מעטים גודלם מעל 50 דונם (חצור, עכו, תל כיסון, תל גריסה, אשדוד, לכיש, תל פארעה דרום, תל דביר, גזר). הגורם הדומיננטי בתהליך היישובי, הם ערי מדינה עצמאיות למחצה בחסות מצרית. בתקופת הברונזה המאוחרת 2 ו-3 חל שיפור מה, ואנו עדים לעליה במספר הישובים, אם כי גודלם, הן של הישובים הישנים, והן של החדשים, לא משתנה בהרבה, ושטחם של מרבית הישובים לא עולה על דונמים בודדים. יוצאות מן הכלל הן הערים הצפוניות חצור ועכו. העיר חצור ממשיכה את הקו של התקופה הקודמת ואף ביתר שאת. חצור היא העיר הגדולה והמשמעותית ביותר במרחב הכנעני. כמעט שלא נמצא בה ממצא מצרי, תופעה שמצביעה על כך שלא הייתה בה נוכחות מצרית קבועה, ומעידה על עצמאותה של העיר. גם העיר עכו של תקופת הברונזה המאוחרת, גדולה הרבה יותר מהעיר של תקופת הברונזה התיכונה, ומשתרעת על שטח התל כולו (כ-200 דונם). מעיר זו נחפר עד כה אך מעט, אם כי מהחפירות עולה, שהייתה זו עיר משגשגת ומתוכננת היטב והיא ללא ספק עיר החוף החשובה ביותר בא"י בתקופת הברונזה המאוחרת. במקביל לישובים עירוניים קטנים, מתקיימים בספר, בעיקר באזור ההר, קבוצות של נוודים (עפרו שוסו ואחרים). ואקום מעין זה באזור ההר, יאפשר את תהליך ההתנחלות בתקופה הבאה, תקופת הברזל. אלמנט נוסף ומפתיע בתקופת הברונזה המאוחרת, הוא העדרם של מערכות ביצורים במרבית התלים שנחפרו. תופעה שיכולה להצביע על כפיפותן של הערים בכנען למרכז השלטון במצרים. אחת התופעות המעניינות בתקופת הברונזה המאוחרת הם המקדשים הרבים והשונים, הן מבחינה ארכיטקטונית קרי גודל וצורת המבנה, והן מבחינה הממצא החומרי המשקפים אוכלוסיות והשפעות מגוונות.
קראמיקה: הקראמיקה בתקופת הברונזה המאוחרת עשויה באובניים באיכות נמוכה מזו של תקופת הברונזה התיכונה. במקביל לקראמיקה המקומית, ישנו ייבוא רחב היקף ממקומות שונים (קפריסין, מיקניה, מצרים וסוריה), וכן יבוא של חפצים יקרי ערך. היבוא והיצוא בתקופת הברונזה המאוחרת הם אחד מסימני ההיכר של התקופה, ומהווים מדד חשוב לקביעת התיארוך הפנימי של תקופת הברונזה המאוחרת על כל שלביה.
מנהגי הקבורה בתקופת הברונזה המאוחרת מגוונים מאוד, ומצביעים על השפעות תרבותיות שונות ביניהם: קברי מערות, קברי ארגז, קבורה בארונות חרס, קבורה בקנקנים.
הכתב הפרוטו-כנעני, שכאמור, החל בשלהי תקופה הברונזה התיכונה הולך ומתפתח במהלך תקופת הברונזה המאוחרת.
האומנות אף היא מפותחת בתקופת הברונזה המאוחרת וכוללת פיסול ותבליטים באבן, שימוש במתכות, ומאפיין בולט נוסף של התקופה, חפצי שנהב רבים.
תורת הלחימה: את תקופת הברונזה המאוחרת מאפיינת המרכבה הקלה הממלאת תפקיד מכריע בשדות הקרב של האזור, והיא הולכת ומשתכללת עם הזמן.
כלי הנשק : החנית והרומח משמשים בעיקר כאמצעי לחימה במרכבה הקלה.
החרב הקצרה אופיינית גם כן לתקופה זו, אם כי הלהב והניצב עשויים מקשה אחת.
הקשת המורכבת הופכת לכלי הכרחי וחשוב בשדה הקרב של תקופת הברונזה המאוחרת.

אתרים מרכזיים בתקופת הברונזה המאוחרת : תל חצור, תל עכו, תל כיסון, תל שמרון,
תל רגב, תל מגידו, תל יקנעם, תל רכש, תל תענך, תל בית שאן, תל רחוב, תל שכם, תל דותן
תל פארעה צפון, תל בית אל, ירושלים, תל דור, תל ג'ת, תל אפק, תל גריסה, תל יפו, תל גזר,
תל בטש, תל בית שמש, תל מקנה, תל צפית, תל מחוז, תל אשדוד, תל אשקלון, תל לכיש,
תל דביר, תל שרע, תל גמה, תל אל-פארעה דרום.