תקופת הברונזה הביניימית 2200-2000 לפנה"ס (IB)

את מקומה של התרבות העירונית המפותחת של תקופת הברונזה הקדומה, תופסת תרבות חדשה המבוססת על חקלאות, מרעה וציד שזכתה לכינוי "תקופת הברונזה הביניימית". כינוי זה ניתן לתרבות זו, היות והיא ממוקמת על ציר הזמן בין שתי תקופות של תרבויות עירוניות. לתקופת הברונזה הביניימית יש מן המשותף גם עם תקופת הברונזה הקדומה, הקודמת לה וגם עם תקופת הברונזה התיכונה שבאה אחריה. לכן במחקר הארכיאולוגי היו חוקרים שנטו להצמיד את התקופה לקודמתה, (וכך נתכנתה בשם תקופת הברונזה הקדומה 4) ולעומתם חוקרים אחרים נטו להצמיד אותה לתקופה הבאה (וכך נתכנתה בשם תקופת הברונזה התיכונה 1). למרות האמור לעיל, לתקופה זו מאפיינים בולטים וייחודיים משלה ועל כן ראוי להציג אותה כתקופה נפרדת ובלתי תלויה, גם אם בעינינו (שכן בטח כך לא ראו את עצמם תושביה של התקופה) נתפסת תקופת הברונזה הביניימית כתקופת מעבר. תקופת הברונזה הביניימית מתאפיינת בעיקר באתרים חד שכבתיים פרוזים, וכן בבתי קברות רבים ובצורות קבורה שונות ומגוונות המעידות על תפיסה שונה של המת.
מי היו אנשי התקופה? שרידי תושביה האוטוכטונים של תרבות הברונזה הקדומה? מהגרים חדשים שהגיעו לארץ מתחומי סוריה או אולי אף ממקומות רחוקים יותר? קבוצות מהגרים שחדרו כבר בשלב האחרון של תקופת הברונזה הקדומה, ואולי אף האיצו את תהליך ההתפוררות של התקופה הקודמת? קשה לענות על שאלה זו, כשם שקשה לענות על שאלת הגורם להתמוטטות תרבות הברונזה הקדומה כפי שנוכחנו לעיל. יש יסוד סביר להניח כי שני התהליכים  קשורים האחד בשני ועדיין לא הגיעו לפתרון הולם. תקופת הברונזה הביניימית כאמור, מתאפיינת באלמנטים חדשים ושונים כפי שנראה להלן. כבר הזכרנו לעיל שתקופה זו מתאפיינת באתרים חד שכבתיים ובבתי קברות רבים. רוב הישובים מתקופת הברונזה הביניימית נבנו באתרים חדשים שלא נושבו קודם לכן ורק מיעוטם נבנו על תלים נטושים קיימים. בתחילת המחקר, נתגלו בעיקר בתי קבורה רבים ללא סימן של ישוב בסביבתם. מספר חוקרים, בעיקר בתחילתו של המחקר הארכיאולוגי, הסיקו מכך שמדובר בחברה פסטורלית נוודית-למחצה, שעסקה רובה ככולה במרעה ובציד ולא הותירה אחריה שרידי ישוב, למעט בתי הקברות. כיום, עם התקדמות המחקר ומציאתם של עוד ועוד ישובים, מצביעים החוקרים בעיקר, על אפשרות שאתרים פרוזים רבים בני שכבה אחת, פשוט לא נשתמרו, ומספר לא מבוטל של אתרים מכוסה כיום בסחף. כמו כן, האלמנט הכפרי-חקלאי  הרבה יותר משמעותי ממה שסברו בתחילה. הישובים שהקימו  מתיישביה של תקופת הברונזה הביניימית היו פרוזים ובנייתם דלה. תפוצת הישובים היא בעיקר בצפון הארץ והר הנגב, שנחשבים לאזורי ספר.
מנהגי הקבורה: אלמנט חשוב נוסף המאפיין את תקופת הברונזה הביניימית הם בתי הקבורה. הקבורה בתקופת זו מגוונת הן בצורת הקברים: קברי פיר, קברים מגליתים
וקבורה במערות. והן בהתייחסות למת: קבורה ראשונית, קבורה משנית, קבורה בתנוחה מכווצת (תנוחה עוברית) וקבורה ארפקדן (מעניין לציין שאנשים שנקברו בתנוחה זו קבריהם עשירים יותר בממצא חומרי ויתכן שקבורה זו מציינת מעמד חשוב יותר של הנפטר).
קראמיקה: המסורת הקראמית של תקופת הברונזה הביניימית ממשיכה את זו של תקופת הברונזה הקדומה. הכלים בתקופה זו עשויים ביד ולעיתים משלבים עבודת יד עם אבניים. הרכב הטין ודרכי הכנתו משפיעים על הגוון הבהיר המאפיין את כלי החרס של התקופה.
כלי טיפוסי המהווה "מאובן מנחה" לתקופת הברונזה הביניימית הוא הנר עם ארבע פיות.
הארכיאולוגית רות עמירן חילקה את הקראמיקה של תקופה זו לשלוש קבוצות עיקריות:
כלי הדרום: מתאפיינים בגוף מוארך עם בסיס רחב ועיטור עדין במסרק שיניים.
כלי הצפון: מתאפיינים בכלים גוציים כדוריים ועיטור בדיקור.
כלי העמקים: מתאפיינים בעיטור בחיפוי אדום ועיטור בצביעה (השפעה סורית),
וכן בכלים חדשים הקומקום והגביע שאף הם בהשפעה סורית צפונית.
תופעה נוספת המייחדת את תקופת הברונזה הביניימית היא שכיחותם הגבוהה של כלי המתכת והטכנולוגיה הגבוהה בה הם נוצרו. מהפכת הברונזה, קרי הידע שהוספת בדיל לנחושת הופכת את המתכת לחזקה ועמידה לאין שיעור, מתרחשת למעשה בתקופה זו.
כלי נשק: מרביתם נמצאו בקברים. הכלים האופייניים לתקופת הברונזה הביניימית:
פגיון- כלי נשק אישי נפוץ.
גרזן העיניים- סוג של גרזן קרב המהווה "מאובן מנחה" לתקופת הברונזה הביניימית.
חנית- שימשה בתקופת הברונזה הביניימית הן ככלי נשק והן ככלי צייד.

אתרים מרכזיים בתקופת הברונזה הביניימית: תל יוסף, שער הגולן, תל בית ירח, 
תל בית מרסים, ח'רבת נוחיילת, עמק רפאים, ג'בל קעקיר, עין סמיה, תל בורגה, תל עשיר, אתר נחל אלכסנדר, תל צפור, חורבת עין זיק, באר רסיסים, הר ירוחם, נחל ניצנה, תל יריחו.